מחקר חדש מאת פרופ׳ עמוס פרומקין מהאונ׳ העברית שפורסם ב- Journal of Soils and Sediments, מציע פרשנות חדשה למקורותיה הסביבתיים של המהפכה הנאוליתית בלבנט, תוך התמקדות בשרפות קטסטרופליות, סחף קרקעות ושינויי אקלים.
פרופ׳ פרומקין טוען כי עלייה בקרינה סולארית ותנודות במסלול כדור הארץ (Milankovitch cycles), הביאו לתופעה גלובלית שהתבטאה באופן קיצוני במיוחד בלבנט ובה שינויים אקלימיים שגרמו לשריפות פתאומיות קיצוניות. הדבר גרם לאובדן כיסוי צמחי ולסחף קרקע חמור במדרונות ההרים, שיצר שכבות עפר עמוקות בעמקים – אידאליות להתיישבות. ואכן בני החברה הנאוליתית התיישבו שם, שכן העפר שהוסט מההרים הפך בסיס חקלאי מצוין.
באמצעות הצלבת נתונים ממקורות שונים לחלוטין שמעלים קשר נסיבתי מחשיד הוא הגיע למסקנות הללו. בין השאר: נתונים גיאוכימיים מטיפות מערות, תחום שפרומקין מומחה בו, ממערות שורק והר נוף המעידים על שינוי באיזוטופים של פחמן וסטראונציום שמעידים על קריסה בצמחייה הטבעית ואובדן קרקע הררית. נתונים פליאו־אקולוגיים מליבת אגמון החולה משקפים גידול פתאומי בפחם מיקרוסקופי (elevated microcharcoal) סביב 6200 לפנה״ס. נתוני גובה מפלס ים המלח מצביעים על ירידה חדה בתקופה זו המצביעה על תקופת יובש חריגה. כמו כן באתרי התיישבות נאוליתיים, נמצא שהקרקע שעליה נבנו נסחפה לשם באופן פתאומי, בדיוק בזמן השריפות.
זוהי למעשה תזה חלופית להבנת מהפכת המעבר לחקלאות בלבנט: במקום להסביר אותה כתוצר של חדשנות טכנולוגית או תהליך חברתי, מציע המחקר כי היא נולדה מתגובה למשבר אקלימי־אקולוגי עמוק. בכך הופכת המהפכה החקלאית לחלק ממעגלים אקלימיים רחבים יותר, תחת השפעת קרינה סולארית ושינויים עונתיים בגשמים.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה