״הבבון הקדוש״ לא היה סמל פסיבי של האל תחות, הוא נתפס כצינור תקשורת חי אליו. מין אוראקל לקבלת מסרים ממנו ומדיום להעברת מסרים אליו. במערת הבבונים בצקרה נמצא בבון הנושא את הכתובת "Mestatatoumis", שפירושה "האוזן השומעת", שזה אומר בעצם שתפסו את הבבון כמי שיושב במרחב שבין האדם לאלוהות ומאזין לתפילות.
המצרים תפסו את שפתם של הבבונים כ״שפה של התלהבות״, כלומר לא בשפה מדוברת אלא שפה של צעקים, שירה וריקוד, שפה אקסטטית ובלתי מובנת לאדם אך כזו ש״פתיחתה הייתה פותחת את דעת האלים״. הבבונים דיברו שפה סודית-מקודשת שהאמינו כי מקורה באלים עצמם.
לבבון יש עוד קשר לתחות. רעמת הכס של הבבון הזכר הבוגר בהירה פי שניים מכל קוף אחר שהכירו המצרים, ומשקפת אור בדיוק באותם אורכי גל כמו הירח. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Time and Mind, בדק את זה אפילו מבחינה ספקטרוסקופית, ומצא כי הפרווה שלו משמשת כ״מראה ספקטרלית״ המהדהדת את הקרינה הירחית בחזרה אל הצופה בהן בלילה, והופכות את החיה למניפסטציה פיזית של האור השמימי. אגב, דווקא של הזכר ודווקא של הבבון הקדוש. כלומר מינים אחרים של קופים, מינים אחרים של בבונים לא, וגם לא נקבות, שפרוותן חומה-ירוקה יותר. והקטע המעניין הוא שבבונים כאלה בכלל לא חיים במצרים, למרות שהם נמצאו במקדשים. הביאו אותם למצרים במיוחד בשל תכונות אלה.
עבור המצרים, הצבע המיוחד, מסתמן שלא היה סתם סמליות. שמו של תחות עצמו, אל החכמה, הכתיבה, הקסם אך גם הירח, במצרית, Ḏḥw.ty. פירושו "דבר לבן/בהיר" (white/bright-thing). עצם שמו נגזר מהבהירות, משורשים פרוטו-אפרואסיאתיים המתארים זוהר ירחי. בין שמותיו של תחות ניתן למנות את ״היפה בלילה״, ״הבוהק בבהירות״, ״שמש הכסף״. כאן כנראה גם המקור להתאמה של מתכת הכסף אל הירח באלכימיה.
ניתן להסביר את הקשר של הירח לתחומי התמחותו של תחות גם כך שהירח קובע את לוח השנה, את מועדי החגים, את מחזורי החקלאות. כל אלה הם תחומי שליטתו של תחות, אל המדידה, החישוב, והכתיבה.
הבבונים כאמור הושמו במקדשים, בעת ליקוי ירח, היה נראה למצרים כאילו שהבבונים מתנהגים בצורה משונה, הם מסרבים לאכול, משפילים מבט ומשמיעים קולות שהמצרים פירשו כאבל על חטיפת הירח. כנראה שזו היתה הסיבה הראשית לכך שהם מראש הביאו אותם למקדשים, הנסיון לדעת מתי בדיוק מתרחש אותו ה״חיבור״ של השמש והירח.
לא רק הבבון היה חיה מקודשת לתחות. גם האיביס, המגלן הקדוש, שמקורו בתורה של מגל, אך העיקול שלו יותר מזכיר ירח. וראה זה פלא, מבין החיות, גם צבע הנוצות של האיביס מהווה את אותה מראה ספקטרלית בדיוק כמו פרוות הבבון. אבל מסתבר שבשונה מהבבון, האיביס נבחר רק בשל מראהו הפיזי, לא בשל תכונות תודעתיות כלשהן. לאיביס אין כאלה, הסיבה היחידה היא התכונות ה״ירחיות״ שלו.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה