במרכז האתרים המונומנטליים של דרום-מזרח טורקיה (גובקלי טפה וכו'), מתחמים בני 11 אלף שנה שנבנו עוד לפני המצאת הכתב, הגלגל או החקלאות הממוסדת, ניצבים מקדשי ענק שהוקמו על ידי חברות של ציידים-לקטים. בלב התעלומה הזו עמד תמיד אלמנט אחד שבולט החוצה, תרתי משמע: נוכחות מסיבית של דימויים פאליים (איברי מין זכריים) זקופים, המגולפים באבן על גבי דמויות אדם וחיות.
במשך עשרות שנים, הפרשנות המקובלת הייתה כמעט אינטואיטיבית: איברי המין הזקופים הם סמל לכוח גברי, שליטה, היררכיה חברתית ושלטון פטריארכלי. אבל מאמר חדש מאתגר את התפיסה הזאת.
דיברנו כאן כמה וכמה פעמים על שמאניזם מיני ועל אוננות כטכניקה לשינוי תודעה. אז מסתבר שיש לזה שם מדעי מפוצץ, "סוכנות אקטטית", טכנולוגיה טקסית שבה איבר הגוף (הפאלוס) או הפעולה המינית אינם רק סמלים סטטיים, אלא סוכנים פעילים. כלומר, הם ה"מנוע" שמייצר את החוויה הרוחנית ודוחף את המשתתף אל מעבר לגבולות התודעה הרגילה. וכדי להגיע לתובנה הזאת אתה משתמש בכלים בין תחומיים מהתוכנית ללימודי מגדר ופרשנות תרבות ומגבש גישה שמכונה "ארכיאולוגיה קווירית", קוויר לא במובן של הומוסקסואל אלא במובן של ביקורת ההנחות המודרניות שאנו משליכים על ממצאים עתיקים, הנחות "הטרונורמטיביות", שעל פיהן מה שנחשב נורמלי היום כמו מבנה משפחה גרעיני או חלוקת תפקידים בין גבר לאישה, היה קיים תמיד. הגישה שנחשבת "מהותנות ביולוגית", לדוגמה, שעל פיה אם אנחנו מוצאים פאלוס נחשוב אוטומטית על גבר בעל תפקיד חברתי מסוים. אז לא, פאלוס הוא לא בעל תפקיד מגדרי וחברתי, ולא אומר שום דבר על זהות, אלא רק על פעולה, וגם אין לו תכלית אחרת כמו לדוגמה כח או רביה. התכלית היחידה שיש לו היא שהוא מהווה אינסטרומנט להשגת ידע – כן, בדיוק כפי שכתוב בספר בראשית "ויידע האדם את אשתו", הם קיימו יחסי מין כדי להשיג ידע, במקרה הזה, כדי להשיג חוויה אקסטטית.
הפאלוס במקרה הזה הוא לא סמל למשהו אלא סוכן פעיל, ישות, הכח האקסטטי עצמו. מין מצבר, שמשמש כסוללה שאוגרת בתוכה את האנרגיה של הטקס – ישות אנמיסטית שברגע שאתה מתחבר אליה, במבט, בזכרון או בפעולת האוננות וקיום יחסי המין עצמם, אתה הופך אליהם. תחשבו על זה כטוטם, ברגע שאתה מבצע טקסים שקושרים את עצמך לטוטם, אתה נטען באנרגיה שלו, אתה הופך אותו לחלק בחוויה הרוחנית רק מעצם הנוכחות לידו. הדבר הזה נקרא "Ontic Reality", וכמי שמשתמש בו אתה לא חייב להיות בעל פסיליטיז שמאפשרים לך לחקות אותו. אם אתה רוצה, אתה כמובן יכול, בכל דרך שתרצה, אבל הכוונה היא הדרך. ובהקשר הזה אפשר לומר שבגלל שהכח הטרנסצנדנטי, היכולת להגיע לאקסטזה, שוכן בתוך האבן, היעילות של הטקס לא הייתה תלויה בנתונים הפיזיים של המשתתף, ולכן תאורטית גם נשים או כל אדם ללא פאלוס פיזי, יכול לגשת את הכח הזה. ושוב, אין לך פאלוס כדי לאונן איתו? אחוז בפאלוס, חדור אל עצמך איתו, עשה משהו פאלי, תחשוב על פאלוס, תהיה פאלוס.
מכירים את ציור הקיר של האישה ה"יולדת" בגובקלי טפה? מסתבר שהיא לא יולדת, אלא מאוננת, באמצעות פאלוס עצום, ועושה את זה כי גם היא יכולה להשתתף כשווה בין שווים, והי, יש לה ראש פאלוס. לא, זו לא פטריה, אבל אולי כפי שטענו רבים וטובים גם פטריה היתה סמל פאלי כי היו לה את היכולות הבלתי נלאות להביא אותך למצב תודעה אחר, אז אם אתה יכולה להשתמש בבוסטר פטרייתי, מה טוב.
איך הגיעו למסקנה הזאת? קודם כל בשלילת המסקנה המקורית. טוב ויפה לומר שפאלוסים סימלו גבריות ופטריארכיה, אבל העדויות הארכיאולוגיות — דפוסי הקבורה, מבני המגורים והתזונה — מצביעות דווקא על חברה שוויונית למדי, לא מעמדית, אין קברי מלוכה מפוארים או ארמונות שמעידים על אליטה ששלטה בשאר הקהילה, אין על מה להשען.
תבליטי החיות (כמו חזירי הבר, השועלים והנחשים) במקום נתפסו לרוב כייצוגים של שדים, מפלצות או כוחות טבע מאיימים. הפרשנות הזו נטתה לראות בהם דמויות מיתולוגיות שמטרתן להטיל מורא או להגן על המתחם, ובמקרים מסוימים כסמלים של שבטים או קבוצות טוטמיות שונות שנלחמו על שליטה והיררכיה. באמצעות מנהיגים גברים כמובן, ששתו בירה (נמצאו שרידים של סידן אוקסלט המרמזים על הכנת בירה) במסגרת טקס חברתי שביסס את מעמדם או אפשר להם ליצור בריתות פוליטיות עם שבטים מתחרים.
כאמור, מאחר שאין ראיות חיוביות לכך, אין לנו אלא לפרש הן את הבירה והן את הטוטמים בפרשנות "תודעתית". הבירה? לא צריך להסביר. החיות, לעומת זאת, הן חיות כלאיים – אדם-חיה, "תריאנטרופ" (Therianthrope), הצורה שבה האדם באמצעות הטראנס מתחבר עם הרוח שלהן והופך אליהן. בעולם האנימיסטי של אותה תקופה, הגבולות בין אדם, חיה וסלע היו נזילים. העובדה היא שהחיות הללו מצוירות עם אברי מין אנושיים, או לפחות באופן אנטומי המזכיר בני אדם, שהוא טעות עקבית: המיקום של הפין והאשכים בתבליט אינו תואם את המציאות בטבע, אלא מחקה במדויק את האנטומיה האנושית, כלומר פין ואשכים צמודים. אצל החיות, ובייחוד אצל החיות המצויירות, קיים רווח משמעותי בין האשכים לפין. האשכים ממוקמים מאחור, סמוך לפי הטבעת ומתחת לזנב, בעוד שהפין ממוקם קדימה יותר, תחת הבטן. לפין של חזיר בר, למשל, יש צורה ייחודית — הוא ארוך מאוד, דק, ובקצהו מבנה מסולסל דמוי בורג, לעומת מה שיש בגובקלי טפה, שנראה כמו פין אנושי זקוף. ומכאן: באמצעות האוננות, או יותר נכון האנרגיה של האוננות, או של השפיכה הגברית, אם להיות מדוייקים יותר אורגזמה שהיא מבחינתם אולי חצי אקסטזה, הם התאחדו עם "רוח החיה" – הדבר שייצג אצלם את האקסטזה עצמה.
בקיצור, הטענה העיקרית של חקר האנתאוגנים היא שהחוויה הדתית מקורה באקסטזה, בכל דרך שאפשר להגיע אליה, והאדם מצא בכל פעם בדרכים יצירתיות את הדרכים הללו, רק כי הוא היה זקוק אליהן. והדת הממוסדת השכיחה את העניין, מתוך השכחה של היכולת להגיע לאקסטזה, כדי להותיר אותנו סחים ורעבים.
Yurttaş, Emre Deniz. "A Queer Feminist Perspective on the Early Neolithic Urfa Region: The Ecstatic Agency of the Phallus." Cambridge Archaeological Journal 35, no. 3 (August 2025): 489–503. https://doi.org/10.1017/S0959774325000083.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה