הכתב הלינארי A הוא הכתב ההברתי המוקדם אי פעם, שהיה בשימוש בכרתים המינואית. הכתב לינארי ב׳ שמורכב מתווים דומים אך שונים מבחינה פונטית, פוענח בשנות החמישים של המאה ה-20, אך הכתב לינארי א׳ עוד לא פוענח לחלוטין, בין השאר בגלל שהוא לא נכתב בשפה מוכרת. בעוד הכתב לינארי ב׳ נכתב בשפה שקרובה ליוונית, שמכונה ״מיקנית״, הכתב הלינארי א׳ נכתב בשפה שלא ברורה משפחתה. יש הטוענים שמדובר בשפה שמית ואולי וריאציה של השפה הפניקית, יש הטוענים שמדובר בשפה אנטולית, כלומר הודו-אירופית. בכל מקרה, מה שהיה ברור הוא לפי ציוני המספרים שמה שנמצא עד כה היה רשומות אדמיניסטרטיביות – תיעוד סחורות, משלוחים, קרקעות, מנחות לאלים, שמות פקידים ומושבים. רק לא שימוש דתי. כך חשבו. עד עכשיו.
בכתב העת Ariadne של אוניברסיטת כרתים פורסם החודש מאמר שטוען שזיהה את הכתובת הארוכה ביותר עד כה בכתב לינארי א׳, וגם הראשונה שמייצגת טקסט טקסי מובהק מתקופת תור הזהב של התרבות המינואית. מדובר בטבעת שנהב עם ידית, המתוארכת לתקופה הארמונית החדשה (1700–1450 לפנה"ס) שבה טקסט באורך של 119 סימנים, הכוללים דימויי בעלי חיים, כלי קיבול, בדים ועורות – אך לא מספרים. בניגוד לרוב כתובות הלינארי A, הנמצאות בדרך כלל על לוחות חרס לצורכי רישום חשבונאי, שבהן יש מספרים, העדר המספרים מעיד כי לא מדובר בכתובת אדמיניסטרטיבית אלא בטקסט טקסי-דתי. עם זאת יש להסתייג משום שנראה שמדובר בשתי כתובות, על הידית של העצם נמצא מה שנראה ככתובת שונה, שבה אלמנטים המזכירים את הכתב ההירוגליפי הכרתי, ושם נראה שיש כמה מספרים, מה שעשוי להציע שלשרביט הזה היה שימוש כפול, ואולי שימוש חוזר לצרכים אחרים בשלב כלשהוא. אולי שימוש ראשוני ככלי רישום ושימוש משני בטקס דתי, או ההפך.
שתי עובדות רומזות שמדובר בשימוש דתי מאוחר יותר: הראשון הוא שהמקום בו נמצא העצם, נמצא במקום המכונה "מאגר השנהב", שבו נמצאו גם פריטי מנחות, כלי פולחן וברונזה. השני הוא שאיכות החריטה המזוהה כ״דתית״ היא גבוהה במיוחד, והסמלים החזותיים המיוחדים מסודרים במטופות (μετόπη, metope), תאים מלבניים שמהווים תיבה גרפית עצמאית).
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה