בפפירוס הרפואי "אברס" (משנת 1550 לפנה"ס) מדווח שהמצרים הקדומים השתמשו בחלב אם לצורך רפואת עיניים. הבסיס המיתולוגי לטיפול קשור לאלה המצרית איזיס. על פי האמונה הקדומה, חלבה של איזיס הזין את בנה הורוס וניחן בכוח פלאי שהשיב לחיים את בעלה המת, אוסיריס. משום כך, הדרישה הספציפית בפפירוס להשתמש ב"חלב של אישה שילדה בן" נחשבת לפנייה סמלית לכוחות הריפוי האלוהיים הללו. הפפירוס ממליץ על חלב אם כדי לטפל ב"דם בעיניים", "לפתוח את הראייה", ולרפא דלקות עיניים ומצבי עיוורון מסוימים.
חוקרים עכשוויים חקרו ומצאו אישוש ביולוגי לכך שזו תרופה שעובדת. הם מציעים שההנחיה להשתמש בחלב של אישה שילדה בן לא הייתה בהכרח רק סמל דתי, אלא אינדיקציה מעשית פשוטה לכך שמדובר באישה מיניקה. ייתכן שהרופאים המצרים הקדמונים פשוט הבחינו בפועל בהשפעות הריפוי האמיתיות והביולוגיות של חלב האם כשהוא נמרח על פני העין, והשתמשו בו מסיבות רפואיות לחלוטין.
החלב הראשוני המיוצר על ידי האם מיד לאחר הלידה נקרא קולוסטרום. הוא ניחן בתכונות אנטי-מיקרוביאליות חזקות והוא עשיר במיוחד ברכיבים חיסוניים כמו אימונוגלובולינים (נוגדנים) וליזוזומים. פעולתם של הרכיבים והנוגדנים הללו דומה לטיפולים מודרניים ויקרים המבוססים על סרום דם. במחקר שנערך על מודל עכברים הסובלים מתסמונת העין היבשה (DED), נמצא כי מריחת חלב אם מנעה את הידלדלות עובי אפיתל הקרנית ושמרה עליו ביעילות המשתווה לתרופת המרשם המובילה "ציקלוספורין". יעילות זו בלטה במיוחד לאור העובדה שטיפולים עממיים אחרים שנבדקו, כמו מיצוי צמח הצבר, התגלו כלא יעילים כלל.
קולוסטרום קיים לא רק בבני אדם אלא גם ביונקים אחרים כמו לדוגמה פרות, ולכן באופן עקרוני ניתן לייצר טיפולים כאלה גם מפרות אם רוצים משהו זמין יותר וזול יותר, חוקרים גם בודקים את האפשרות הזאת. אבל בשביל שזה ייצא לפועל העניין חייב לעבור רגולזציה וגם ניסויים קליניים מבוקרים בבני אדם כדי לאשר את בטיחות ויעילות הדבר הזה, שעדיין לא נערכו.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה