image 15

הביולוגיה והפנומנולוגיה של הטראנס במדבר

המרחב המדברי מייצר שדה תודעתי טבעי שמאפשר לאדם לחוות מצבים חריגים של הכרה גם ללא חומרים משני תודעה. מדובר בחוויה שמכונה לעיתים "אקסטזה טבעית" (natural ecstasy), והיא יכולה להתעורר בשל כמה תנאים. ראשית, היעדר גירויים קיצוניים. המדבר שקט. אין רעש רקע, אין הסחות. כשאתה במדבר אתה נמצא לבד עם התודעה שלך, והתודעה זו מתחילה "לייצר תוכן" בעצמה.

שנית, התנאים הפיזיים: הומאוסטזיס הוא מנגנון השמירה של הגוף על סביבה פנימית יציבה, למרות שינויים חיצוניים. אם ההומאוסטזיס משתבש, החום עולה, הסוכר יורד, לחץ הדם משתנה וכו', נוצרים שיבושים נוירולוגיים. בחלק מהמקרים הדברים האלה משפיעים על הנפש, בצורה של בלבול, ערפול מחשבתי, תחושת אובדן זמן, דיסאוריינטציה, קואורדינציה של החושים וכו'. מכירים את הפאטה מורגנה? פאטה מורגנה היא לא רק אפקט אופטי, אלא גם אפקט נפשי של אשליה חושית.

צום וצמא יוצרים שיבוש בהומאוסטזיס. מחסור במים גורם לירידה בנפח הדם ולעלייה בריכוז המלחים. מלחים סופחים נוזל, כך שהדם הופך לנוזלי פחות, הגוף מנסה לפצות על זה ולקחת מים מהתאים, ובריחת המים מהתאים גורמת להם להתייבש, כולל המח. הדבר הזה מתבטא בסחרחורת, חולשה ועלפון, אבל נניח שהתגברת על זה. רעב גורם להיפוגליקמיה, כלומר ירידה ברמות סוכר בדם, שמשפיעה על אספקת אנרגיה למוח. היפוגליקמיה קלה גורמת לירידה בתפקודים קוגניטיביים. היפוגליקמיה קשה, מעבר כמובן לסכנת מוות, גורמת גם לדליריום והזיות.

אבל נניח שיש לכם מים ויש לכם אוכל. המדבר מתאפיין בתנאי טמפרטורה קיצוניים. מעברים חדים בין חום קיצוני ביום לקור קיצוני בלילה משפיעים על הוויסות הנוירו־פיזיולוגי של הגוף, ויכולים להוביל בפני עצמם למצבים דיסוציאטיביים, ניתוק בין התחושה הגופנית לבין תחושת העצמי או ההכרה. הדבר קורה בגלל המאמץ של הגוף לשמור על טמפרטורת גוף קבועה, והגוף מתקשה לווסת את עצמו בשינויים שכאלה. במעבר חד בין טמפרטורה קיצונית לטמפרטורה קיצונית, התפקוד של ההיפותלמוס מתערער. ההיפותלמוס במקרה אחראי גם על ויסות הטמפרטורה בגוף וגם על ויסות עוד כל מיני מנגנונים שונים כולל מנגנוני לחץ רגשי ועצבי. וכשזה מתערער, הגוף נכנס לטלטלה שמתבטאת כהתרוקנות, בלבול ואובדן תחושת שליטה. כמובן שגם לדיסוציאציה.

הקדמונים ידעו שמצבים גופניים קיצוניים הם גם מצבי סף תודעתיים. אני לא יודע אם הכוונה היתה להתגרות בגוף בכוונה, מה שנקרא בשלב מאוחר יותר פשוט סגפנות רצונית ("אסקטיזם") שאכן התרחשה במדבר, או שפשוט הם רדפו בכל מחיר אחרי מצבי הסף התודעתיים בלי קשר למחיר שלהם. אבל הרעיון הוא שהמדבר הפך למקום קדוש גם בגלל הדבר הזה, מן הסתם בגלל שהמדבר הוא גם ככה כר פורה להזיות "מיראז'". כשאתם נמצאים בתחנת דלק, אתם רואים לפעמים אדים שעולים והופכים את שדה הראיה למטושטש. כשאתם נמצאים על כביש אספלט ובעיקר כשהאספלט לוהט, לפעמים נראה לכם כאילו מרחוק יש שלוליות מים על הכביש, למרות שהן אינן. הדבר נגרם בגלל שהשמים משתקפים דרך האוויר החם. כשאתם במדבר, הנוף גם ככה מונוכרומטי, רואים רק צהוב, וקל יותר לשמים להשתקף ובעיקר כשפתאום החד גוניות "נשברת" כשאיזה שיח או חיה תועה נדמית כמשהו אחר, שלולייתי. הדבר הזה נקרא "פאטה מורגאנה".

נדמה שבתנ"ך הופעות פתאומיות של מאגרי מים הן אותה ההזיה שהנסיינים המדבריים חיפשו. הגר שפתאום נתגלה לה מעיין, משה שפתאום הוציא מים מהסלע וכו'. מה שנראה כנס, אינו אלא תופעה פסיכולוגית שמתרחשת לאדם ההולך במדבר צמא ומיובש. ברגעים כאלה, המים שמופיעים אינם אלא מטאפורה לחזון פנימי שמתגשם – חוויה שמאנית של מענה שמיימי. הרגע שבו האל "פוקח את העיניים" לאדם ומגלה לו מקור חיים באמצע הציה והשממה, הוא אותו הרגע שבו מתגלה "מעיין של חכמה" ב"מדבר של הממשי". ונאמר בספר ישעיהו: "חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו, אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם… הוא יבוא וישעכם. אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה… והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים"

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×