פרות הפכו לקדושות בהודו בגלל הפרשות הגוף הרב תכליתיות שלהן. פרה מסוגלת להפיק גם חלב, כמובן, גם שומן, גם בשר (למרות שבהודו לא אוכלים פרות), וגם שתן וצואה. דברים שקשורים לשלושת הדברים הראשונים מובנים – הם משמשים כמזון, אבל השניים האחרונים?
כתבתי כאן כמה פעמים על התאוריה ועל פיה הצואה היא ראש וראשונה. על הצואה של פרות, גילו הקדמונים, צומחות פטריות פסילוסיב. אפשר לאכול אותן וגם לקבל חזיונות ולהפוך לבני אלמוות. אבל זה לא השימוש היחיד בצואה: לאחר ששורפים אותה, מפיקים אפר שנקרא Vibhuti, ומורחים אותו גם על הגוף, וגם על קירות מקדשים.
בגוף יש 7 צ׳אקרות, כולל אחת חשובה מאוד, השישית, שנמצאת בראש (השביעית היא מעל לראש). בפוסטים קודמים כינינו אותה ״בינדו״. השם האמיתי שלה הוא ה״אג׳נה״, שמכוון כנגד המח, או ״העין השלישית״ – שאחראית על ההגיון, המחשבה ו״החכמה הנסתרת״. ההודים נוהגים לסמן אותה באמצעות מריחה של אבקה. מי מהם שמסמן אותה באמצעות נקודה קטנה, ה״בינדי״, ומי מהם, מהמתקדמים שמסמנים אותה בצורה של שלושה פסים על הראש.
זהות החומר ממנו עשויה האבקה חשובה. האבקה נקראת ״קומקומה״, ובדרך כלל משתמשים בכורכום. סביר להניח שהכורכום הוא תחליף ״בריא״ יותר, או רעיל פחות, מורמיליון, כלומר כספית, שפעם היו מורחים – והסיבה שכספית, מי יודע, אולי בגלל האפקט הפסיכוטרופי שלה, כלומר, המשפיע על מצב הרוח, בדרך כלל לרעה… היו גם כאלה שהיו משלבים עופרת – גם הוא פסיכוטרופי. אבל המהדרין, כאמור, זהירים יותר. אז מה עושים כדי להוותר פסיכוטרופי, מבלי להיות רעיל? לשם כך המציאו את אבקת ה-Vibhuti. הם מכנים את זה Bhasma, שזו המילה בשפתם ל״אפר״, למרות שכשמערבים בו צמחי מרפא שונים, ניתן להבין שהדבר הזה הופך גם לריחני, ובטח אם צמחי המרפא הללו פסיכואקטיבים בפני עצמם, כי זו הרי מטרת האבקה – והעובדה שהדבר מעושן ומקוטר, אולי זו הסיבה שקוראים לקטורת גם ״בושם״. לא חשבתי על זה. אולי זו סתם אנקדוטה ומדרש שם. בכל מקרה, הדבר הזה נחשב בקרב מעריצי שיווה מטהר וסוג של סקרמנט משיחה שבו מושרה עליך רוח קדושה. שיווה, כזכור הוא רועה בקר. בפתח משכנו השמימי, שנמצא בהר קאילשה, ניצב ה״דורמן״, השור ננדי.
באיורוודה יש תכשיר מיוחד בשם Panchagavya, שמשמש גם הוא לטיהור וריפוי ומורכב מ-5 התוצרים של הפרה. ומאחר שכאמור ההודים לא אוכלים פרות, אז מדובר רק ב-4 ההפרשות לעיל, ומיקס ביניהן: גבינה, חמאה (גהי), קקי, פיפי וחלב.לאכול, לשתות, למרוח, להתקלח בזה, וכל פעילות שאפשר לעשות עם זה – טוב לכל דבר שרק תחשבו עליו. מאמינים שיש לזה תכונות אנטי בקטריאליות, אנטי סרטניות, אנטי כמובן עין הרע. חרא במובן החיובי של המילה.
צואה כמובן גם משמשת כדשן, כחומר גלם לבניה, לפיסול פסלים, לטיוח, כדבק, כמבודד טבעי, כחומר תבערה וכו׳. צואה היא רב תכליתית. ועל כן, הפרה קדושה. יש יוטיובר בשם פרווין מוהאן (Praveen Mohan) שמציין שההודים גם גילו שהצואה מבודדת מקרינה – כך שאולי גם היא שימשה כמסכת פנים מקרינת uv, למרות שהוא טוען שזה מסוגל אף לבודד מקרינה רדיואקטיבית. בקיצור, כיף.
ידוע שהסומה היתה מיוצרת מתוצרים של הפרה. אנחנו יודעים על גבינה,על גהי, על חלב. אנחנו לא יודעים על קקי ופיפי, אבל לכו תדעו. יש לי תחושה שאין על מה לבסס אותה, שכמו שה״Bhasma״ היתה מתובלת בצמחים ארומטיים פסיכואקטיביים, הווה אומר, אולי, קנאביס, גם הסומה היתה כזו, ועל כן היתה מאותם המרכיבים. אבל כאמור, יש גם גבול לדמיון ולאינטרפולציה.
קרדיט תמונת ״עוגות קקי״ cow pie, dung cake – האתר Organicbite (שימוש הוגן)
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה