Amazon rainforest, river, jungle, aerial view, wilderness

קולומבוס, גן העדן, והשפעת תפיסת הפרא האציל

כריסטופר קולומבוס כתב ביומניו וכתביו מהמסע השלישי שלו (1498), שהיה משוכנע שמצא את גן העדן המקראי ביערות ונצואלה. קולומבוס נתקל בכמויות אדירות של מים מתוקים שנשפכו לאוקיינוס סמוך לחופי ונצואלה. הוא הסיק שזרם כה עצום יכול להגיע רק מאחד מארבעת הנהרות המקראיים (כמו הפישון או הגיחון) שיוצאים מגן עדן. הוא דיווח על יערות עבותים, אקלים מתון וצמחים בעלי סגולות ריפוי יוצאות דופן, שתאמו את הציפייה למצוא את "עץ החיים" וצמחי מרפא אלוהיים. למעשה, הוא מצא שם את כל מה שקרא במקורות המקראיים והקלאסיים על ה-Locus Amoenus המזוהה עם גן עדן. ההוד וההדר של המקום הזה הביאו אותו לפתח תיאוריה כאילו שכדור הארץ אינו עגול לגמרי אלא מעוצב בצורה של אגס, או שד של אישה, ושגן העדן נמצא בנקודה הגבוהה ביותר, ב"פטמה" של האגס. ככל שמפליגים דרומה כך מתקרבים אל בלוטות החלב שלה.

סיפור טוב ויפה. אבל רוברט ווקס, פרופ׳ לגיאוגרפיה מאונ׳ קליפורניה סטייט ב-Fullerton, טוען בספרו ״The Ethnobotany of Eden״, שזה בעצם המקור המוטעה לתפיסה של האירופאים את העולם החדש. הדבר הזה גרם לזלזול במקומיים, ותפיסתם כ״פרא אציל״. הוא הציג אותם כחלק מהנוף ולא כסוכנים אקטיביים, בטח לא חדשנים, בטח לא כאלה שהידע שלהם ראוי לאיזה שהוא תגמול. כמובן שלא כאלה שיש לכבד אותם ולא להתייחס אל היער כאל משאב. גן העדן נתפס כ״מתנת טבע״ חופשיה לכל האנושות ולא כקניין רוחני של קהילה ספציפית, והביא לתופעה שמכונה כיום ״ביו-פיראטיות״, כלומר נישול של הבעלים המקוריים של הידע האתנובוטני מהזכויות הכלכליות והמוסריות שלהם. הזלזול הזה הביא למצב שבו הצעירים המקומיים, שרואים את הפער בין הדימוי המערבי הרומנטי לבין המציאות הקשה שלהם, נוטשים את היער ואת הידע הרפואי כדי לא להיחשב "פרימיטיביים", מה שמוביל להכחדה מהירה של ספריות ידע שלמות.

Voeks, Robert A. The Ethnobotany of Eden: Rethinking the Jungle Medicine Narrative. Chicago: University of Chicago Press, 2018.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×