על פי ספר בראשית, מקום מנוחת התיבה לאחר המבול היה הרי אררט, הדבר הראשון שנוח עשה לאחר צאתו מן התיבה היה לנטוע כרם. הוא הפך לכורם הראשון, ומהגפן עשה יין, והשתכר, והתגלה בתוך אהלו. גילויים ארכאולוגיים באזור הקווקז מעניקים גושפנקא מדעית לכך שהקווקז הוא מקור היין.
בגאורגיה התגלו כדים עתיקים ובהם משקעי יין המתוארכים לכ-8,000 שנה, והם מהווים את ההוכחה הכימית הקדומה ביותר לצריכת יין. בארמניה, לעומת זאת, התגלה ב-2007 היקב המאורגן העתיק בעולם, המעיד על ייצור יין ייעודי ושיטתי. המקום: מערת ארני-1, המתוארכת ל-4,100 לפנה״ס, 80 ק״מ ממזרח להר אררט. במתקן ובסביבתו נמצאו שפע של עדויות ישירות לעיבוד ענבים: זרעים, קליפות וגבעולים של זן הגפן המתורבת, Vitis vinifera. מהגפן הזה התפתחו למעשה כל הזנים המוכרים לנו כיום, והעובדה שגפן הבר מקומי לקווקז, מחזקת את הסברה שמקור היין הוא שם.
תנאי האקלים הספציפיים אידאלים לגידול יין: ניגודים חזקים שהם חיוניים לביות ולגידול גפן איכותית, חורפים קרים ומושלגים לעומת קיץ חם, יבש ושמשי. אקלים יבש מפחית מזיקים – טחב, עובש ופטריות משגשגות באקלים לח, כך שהעובדה שאין להן מספיק זמן להתפתח דיין, מסייעת. מאידך, חום השמש הוא קריטי להבשלת הענבים ולהשגת רמות הסוכר הגבוהות (כ-24% סוכר) הנחוצות ליצירת יין בעל רמת אלכוהול משמרת.
בקווקז יש קרקע וולקנית הידועה בניקוז טוב ובתכולת מינרלים המסייעת לגפנים. הקווקז הוא הררי, וגפנים שצומחות בהרים נחשבים בדרך כלל איכותיים יותר, בין השאר מתנאי השטח ידידותיים לגידול גפנים: הניקוז, ויסות הטמפרטורה, אוורור, חשיפה זוויתית לשמש וכו׳. מאותה הסיבה גם גפנים שצומחים לצד נהרות, במקרים מסויימים, תורמים לאותן תופעות של מיקרו-אקלים מתון (הדבר ניכר בעיקר בגפנים בטרסות בצרפת).
המקור הקווקזי של היין משתקף גם מבחינה בלשנית. חוקרים רבים סבורים כי מקורן של כל המילים בשפות שונות ליין הוא במילה הגאורגית העתיקה, "gvino". מהגאורגית, התפשטה המילה אל השפות ההודו-אירופית והשמיות, ששימרו את לפחות את המרכיב של ה-v ושל ה-n.
וגם במיתוס ובהיסטוריה הקדומה יש הדים לכך שגפנים איכותיות ביותר נמצאות בגאורגיה ובקווקז: בין אם זה הומרוס ובין אם זה בכתבי יתדות שומריים. בין כמובן אם זה בפרשת נח, על כן התאוריה הזו נקראת ״היפותזת נח״.
אבל אנחנו נעסוק דווקא בסיבה העיקרית, לטעמי, שמקורו של היין הוא בקווקז: מה שנמצא במערת ארני-1 לא היה רק גת, אלא גם מרתף יין קדום. כלומר, נמצא אגן רדוד בעל תחתית שטוחה ושוליים מוגבהים, שנחצב ברצפת חימר דחוסה שנבנתה בתוך המערה, עם שיפוע שמוביל את המיץ לכד חרס. כד החרס בנפח 60 ליטר, הוטמן באדמה ושימש כ״מקרר טבעי״. המערות הן מבודדות טבעיות, והטמפרטורה בהן נמוכה יחסית ויציבה, וגם מונעת מהיין להחשף לאוויר ולקרינת השמש. חשיפה לאוויר גורמת לחמצון ולרקבון, וחשיפה לשמש גורמת לחימום ולהתנדפות ארומה. שיטת השימור הזו נקראת ״קראס״ (կարաս), והשתמרה עד היום בארמניה, דבר שמראה על מסורת רציפה של יותר מ-6,000 שנה.
והעובדה שמדובר בשיטה בת אלפי שנים, רומזת שביעילותה היא התפשטה ביחד עם הידע על ההתססה ואפקט השכרון. כלומר, בכל מקום שבו אנחנו רואים יין, אנו פוגשים גם מערות, ואנו פוגשים גם אחסון בהן, וקיום פולחני יין, שלא ברור אם קשורות לכך שהמערות מהוות מקום אחסון, או שהן דווקא כי האפקט המשכר של היין קשור למקור הכתוני של המערות כ״רחם האדמה״. יש לזכור גם שמבחינה בוטנית, הגפן נכנס לתרדמת בחורף, ומשירה את עליה, דבר שמאפשרת לה לחסוך באנרגיה בזמן שהצמיחה מואטת ולאגור אותה לאביב. ובאביב, כשהשמש חוזרת, היא צומחת שוב, והדבר נראה לאדם הקדמון ממש כמוות וקימה לתחיה.
אומר דרשני גם האחסון בכדי חרס. כדי חרס במערות שימשו גם לאחסון אפר ועצמות של מתים. כך גם במערת ארני-1, בחלק מהמקרים הסתבר שהיה שימוש משני בכדים, שפעם אחת הכילו שרידי גופות ובפעם אחרת יין, למרות שמבחינה כימית, אני תוהה, כיצד אפר ״בסיסי״ תורם לשימור יין ״חומצי״. ובכל זאת הדבר מוכיח שבחירת האתר לא היתה מקרית, הבחירה במערה היתה מכוונת, לא רק בגלל התנאים המתאימים אלא ובעיקר בגלל קיצור הדרך בין היצרן לצרכן והפיכתו למיידי. כלומר, זוהי עדות קדומה לשימוש ביין כאנתאוגן בטקסי מתים.
הטקסים האלה נדדו ביחד עם הטכנולוגיה לייצור יין. או לחלופין, מאחר שהטקסים האלה היו קיימים בתרבויות שונות, דווקא הם הפכו לווקטור להתפשטות שתיית היין וייצורו במערות. אבל יש בעיה, לא בכל העולם יש את התנאים הגאולוגיים המושלמים של המערות בארמניה. ואם להיות כן, ברוב המערות בעולם יש דווקא תנאים לא מתאימים, ואסביר. לא כל המערות הן מאבן קשה. ברוב המקרים המערות הן קרסטיות, כלומר מאבן רכה. אבן רכה, כשנוגעת בנוזלים, ובעיקר בנוזלים בעלי חומציות, נמסה. זה בעצם מה שגרם למערות להווצר מלכתחילה, אבל זה גם מה שגורם להן לא להיות מתאימות להוות משטח דריכה. כשהקרקע הרכה נמסה, היא הופכת בוצית ופוגעת בטעם ובמרקם היין. ומעבר לכך שהיא מעניקה ליין טעם ״גירי״, ופוגעת בחומציות של היין, ובכך מסכלת את היכולת שלו להשתמר, היא גם סופחת חלק ממנו: שאריות של תירוש וקליפות שנתקעות בתוך הנקבוביות באבן, לא ניתנות לניקוי, ולכן מפתחות עובש ואם ממשיכים לדרוך עליהן ענבים הן יפגעו ביין במחזור הדריכה הבא.
לכן לצורך דריכה צריך משטח קשה, ובמערות לא תמיד יש משטח קשה. איך פותרים את זה? אפשרות אחת, אם רוצים להמשיך וליצור יין בתוך מערה עם קרקע בעייתית, היא חיפוי של הקרקע עם טיח אטום למים. כך עשו בארמניה לדוגמה (למרות שמלכתחילה הקרקע במערות היתה קשה יחסית). אבל לשם מה לשפצר, כשאפשר להתחמק ממאמץ מיותר? אז כדי לחסוך את האיטום, חיפשו משטחים קשים אחרים. משטח קשה שכזה נקרא ״נארי״, קרום שמתפתח מעל לסלעים פריכים שכאלה, שכשהם נרטבים ונמסים, ואז המים מיד מתאדים בחזרה, נוצרת שכבת קלציט שקועה בצורה יותר מוצקת. הדבר הזה מצריך כמות משקעים צחיחה למחצה, ולכן נפוץ יותר באיזור ספר המדבר. באיזורים כאלה, הקרקע מתאפיינת בשכבה חיצונית קשה יחסית, ושכבה פנימית יותר (ותת קרקעית) פריכה יותר.
מקומות כאלה, לדוגמה, וכתבנו על כך בפוסט קודם, הם ההרים בשפלת יהודה, המורדות הדרום-מערביים של ההר – שהאדמה בהם פריכה מאוד, ועל כן נוצרות גם מערות קרסטיות באופן ספונטני, וגם קל מאוד לחצוב מערות כאלה, בעיקר אם הטבע עשה את שלו והתחיל את העבודה וכל מה שנשאר הוא להמשיך אותה. ואכן, שפלת יהודה מתאפיינת בגתות חיצוניות על הנארי, ובמערכת שלמה של בורות אחסון ששימשו בעצם כיקבים, לאחסון אמפורות היין. תנאי השטח שאפשרו אחסון של כמות רבה של יין, הפכה את מה שמחוצה אליהן למפעל שלם של ייצור יין, ועל כן המקום נקרא ״גת״. ובבית גוברין, מקום שבו קיימו סעודות מרזח בנוכחות אותו היין, ונקרא בימים כתיקונם ״מרשה״, המקום נקרא ״מורשת גת״.
הפולחן נעשה במערות. ביהודה, בשל תנאים גיאולוגים, ייצור היין היה בחוץ. אבל כשניתן, או כשרוצים, הגתות היו בתוך המערות. ובהקשר זה יש לדרוש את שמו של מלך גת במקרא, ״אכיש בן מעכה״, שבמקום אחר נקרא ״אכיש בן מעוך״ – על שם מעיכת הענבים בגת. ומדוע כשדוד הגיע להסתתר בגת, הוא העמיד פני משוגע, ואז אכיש שאל ״החסר משוגעים אני״? כי באותם המקומות, שבהם נפוץ פולחן המרזח, לא היו חסרים אנשים שיכורים.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה