היוונים הקדמונים ראו בנהרות ובמעיינות ישויות אלוהיות ובעלי כוחות מיוחדים, ולכן הם נערצו ונחשבו לקדושים. הנהרות נתפסו לא רק כמקורות מים חיוניים, אלא גם כישויות אלוהיות הקשורות למיתולוגיה, לטקסים דתיים ולריפוי. ב"ישויות אלוהיות" הכוונה שבתאוגניה הן מתוארים כבני אלים וכאלים בעצמם, היו מקריבים להם קורבנות (כמו אכילס), נותנים להם מנחות באמצעות דברים שזורקים אליהם (כמו לדוגמה תלתלים של ילדים אחרי המקבילה היוונית ל"חלאקה"), טבלו בהם בנסיבות רפואיות ומאגיות ואף שתו מימיהם לצרכים אלה. מקדשים הוקמו לצידם, בחלק מהמקרים הם שימשו לקבלת מסרים נבואיים כמו בדלפי, ואף לקבלת השראה פילוסופית – והדבר גם השתמר בתרבויות שהושפעו מההלניזם, כמו היהדות והנצרות, בהם מים נחשבים סמלי טהרה וחכמה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה