מחקר גנטי חדש שנערך באתר הארכיאולוגי שימאו (Shimao) שבצפון סין, אתר בן כ-4,300 שנה, שופך אור על מנהגי הקרבת אדם בסין העתיקה, ומגלה כיצד המגדר הכתיב את גורלם של הקורבנות. הגברים, שרבים מהם זוהו כשבויים או זרים שמקורם בתרבויות הערבה הצפונית (כמו תרבות Yumin), הוקרבו במהלך בניית החומות כדי לקדש את יסודות העיר ולהעניק לה הגנה מאגית. הנשים לעומת זאת הוקרבו למטרות יותר ״ביתיות״, כחלק מטקסי "פולחן אבות", הנשים נקברו לצד האדונים כדי להמשיך ולשרתם גם אחרי מותם. הדבר מוכר מתקופות מאוחרות יותר (כמו שושלת שאנג, 1600–1046 לפנה״ס), בהן היה נהוג לקבור את האצילים ביחד עם בנות לוויתן, נשותיהם, משרתותיהם, פילגשתיהם ואפילו סוסיהם – כדי שכולם יהיו לשירותם בעולם הבא. וזה אומר שהמנהג הזה היה קיים לפחות 1000 שנה לפני הידוע עד כה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה