מאמר חדש של ג'ונתן גריר מאונ' גראנד-ואלי סטייט טוען שהאש הזרה שממנה מתו נדב ואביהוא במשכן היתה בעצם קטורת פסיכואקטיבית, ונקראה זרה רק מפני שהפרשה של מותם היא פולמוס אנטי-אנתאוגני בתנ"ך. ולראייה, המקום היחיד האחר שבו כתוב בתורה על משהו "זר" בהקשר של אש, הוא בספר שמות ל' ט', שם כתוב שאסור להקטיר קטורת זרה (על מזבח הקטורת שבקודש הקודשים).
גריר מסביר שבתנ"ך, לרוב לא מקריבים "אש" כשלעצמה לאלוהים, אלא מקטירים קטורת על גבי גחלים. הוא מנתח את רצף הפעולות של נדב ואביהוא, הם לקחו מחתות, שמו בהן אש (גחלים), ורק אז שמו עליהן קטורת. הדבר הזה מראה שההקרבה הוגדרה כ"אש זרה" רק לאחר שהקטורת הונחה על הגחלים. מכאן הוא מסיק שהבעיה לא הייתה באש, אלא בקטורת, ולכן ה"אש הזרה" מספר ויקרא היא למעשה תוצר של ה"קטורת הזרה" מספר שמות.
ומאין שזה פסיכואקטיבי? מיד לאחר שנדב ואביהוא נהרגים, מופיע ציווי אלוהי ישיר לאהרון הכהן כ"חוק עולם", "יין ושכר אל תשת בבאכם אל אוהל מועד, ולא תמותו". מכיוון שבסיפור עצמו אין שום אזכור לכך שנדב ואביהוא שתו אלכוהול, החומר הפוטנציאלי היחיד שמוזכר בטקסט ויכול היה להיות "משכר" הוא עשן הקטורת. האזהרה היא לא להכנס למשכן בגילופין או במצב תודעה שונה.
העובדה היא שדבר כזה היה קיים, ובהקשר הזה הוא מביא סימוכין שונים ממקדשים אחרים באיזור, כולל המקדש בתל ערד. בתל ערד נמצאו שני מזבחות, האחד עם לבונה והשני עם קנאביס. נדמה שהפולמוס סובב את זה ששימוש בחומר שמוביל לחוויה אקסטטית הוא חריגה מהגבולות, החוקים והסדר הרשמי. קטורת של לבונה היא אמנם סף-פסיכואקטיבית אבל לא מעבירה אותך למצב תודעה אחר, ולכן היא מותרת, ורק היא. כל מי שמקבל חוויה אקסטטית, ובעיקר מי שמחפש כזו, צ'יט, ייענש על ידי האל. זה מה שנקרא "זר".
ההבדל בין שני הסוגים של ההקטרה מתבטא גם בכלים ששימשו בקודש. יש שני כלים: מחתה וכף. מחתה היא מין מחבת אש האוחזת גחלים, או לחלופין מלקחיים לאחיזת גחלים, כמו זו שמתוארת אצל ישעיהו שאחז השרף. המחתה בנויה כך שהיא שטוחה כך שהעשן יתפזר בחדר. לעומת זאת כף בנויה כמין מצקת אבן, עם צינור חלול שמתנב את העשן ישירות אל המשתמש. תחתית הכף מעוצבת בצורה כזו שיהיה ניתן להחזיק אותה מלמטה באמצעות "כף" היד. ולכן עושה רושם שהכף היתה סוג של Bong. כך בעצם מסתבר שהיא שימשה לשאיפה, בעוד המחתה שימשה סתם להפצת ריח. גריר סובר שכל אחד מהכלים שימש ללצורך הקטרת קטורת מסוג שונה, כשהכף שימשה לקטורת שצריך לשאוף, ולפיכך קטורת פסיכואקטיבית שהעשן מכוון בדיוק לתוך הפנים של המקטיר. האם זה אומר שהפסיקו להשתמש בכפות במשך הזמן? בנוסחים מאוחרים של התורה ובעיקר בתרגומים, יש אי בהירות בקשר למשמעות של הכלי, מה זה כף ומהי מחתה. הדבר מוכיח שבזמן ניסוחם, כמו לדוגמה בעת התרגום, כבר הזהות היתה מטושטשת, כנראה כי הדירו את הכף, או יותר נכון את הצורה שלצורכה היה צריך את הכף.
המעניין הוא שגריר ניהל את החפירות בתל דן ביחד עם יפעת טהרני מההיברו יוניון קולג'. ביחד עם יפעת טהרני מלמד, או לימד לפני שיצא לגמלאות, דייויד אילן, שהוציא ב-2021 מאמר שבו טען שממצאים שונים מתלים בארץ, של כלי טבעתי דמוי שבעתן שנקרא "קרנוס" ומעוטר בדמויות חיות ופירות, כולל ממצאים מתל דן עצמו, עשויים להתפרש כעיטורים של הלקט הפרג. שהרי כלים נוספים עם עיטורי פרג (ובצורת הלקט הפוך) קיימים היו בקפריסין, שם היתה אלה מיוחדת שאמונה על הפרג. אני מניח שהחבורה הזאת היא פרו-אנתאוגנית, ומנסה לתת לגיטימציה לטענות כאלה. הקרנוס שימש בדרך כלל לצורך שתיה או שאיפה, ויכול להיות שהמטרות היו דומות. אחת מהטענות היא ששבעתנים היו ההשראה למנורה בבית המקדש שלה היו שבעה קנים.
ציינתי את ה"שרף" שהחזיק מלקחיים עם רצפה. בנקודה זו אני רוצה להדרש לדוגמה די תמוהה בעיני שמביא גריר, כשהוא מחפש ראיות נוספות לקיום פולחנים פסיכואקטיביים באיזור, הוא נדרש לדוגמאות ומוצא אחת מהן במאמרה המצורף של דיאנה סטיין, הטוענת שבכמיד אל לוז שבלבנון, התגלו כמויות גדולות של זרעים של עכנאי, ושמדובר "בצמח הזייתי פוטנטי ביותר". לא שמעתי על כך מעולם, ואיני יודע על מה היא מסתמכת. הזרעים של העכנאי שימשו בדרך כלל להפקת שמן לצורך רפואת עור, ולא לעישון או אכילה. אם כי, מפתה לחשוב שבגלל שהעכנאי או יותר נכון ביוונית אכיון על שם הנחש, אכיס, ובאנגלית viper bugloss, מקושר לנחשים, או לשרפים, ולחומרי קטורת או שרפי עצים (לבונה, לדוגמה) היו מטרות דומות – הם נחשבו כמי ששייכים לאותו פק"ל רפואי-הזייתי.
ולסיום, תל ערד. גריר לא מציין את הסיבה שהמקדש בתל ערד נגנז, אלא רק מציין על המחלוקת התאולוגית שהיתה, ועל מה שהיה אחר כך, על ההוצאה מהחוק. זאת בשונה מכריס בנט שהולך קדימה יותר ומסביר את הרקע והסיבה, לדעתו – פולחן אשורי ואקט אנטי-אשורי של חזקיהו. המקדש נגנז ולא נהרס, כנראה כי הכהנים עצמם החליטו לכסות אותו בעפר מתוך כבוד למקום על מנת שלא יחולל.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה