דו"ח משנת 2020 של משרד הבריאות בניו זילנד מצא שכמעט 1 מכל 3 מאורים חווה מחלת נפש או התמכרות בכל שנה נתונה – הגבוהה ביותר מכל קבוצה אתנית במדינה.
אבל הבעיה של המאורים אינה רק התמכרות. הבעיה של המאורים היא של זהות ומורשת תרבותית. חוק דיכוי הטוהונגה משנת 1907 הוציא מחוץ לחוק את שיטות הריפוי המאוריות. טוהונגה היו מרפאים מסורתיים, או יותר נכון אנשים ״בעלי ידע מומחה או מקודש בתחומים מסוימים״. המשותף לתחומי הידע האלה הוא התרבות המאורית, התואר הכניס תחת מטריה אחת שמאנים, כהנים, מרפאים מסורתיים, מורים רוחניים, מגלי עתידות, אמני קעקועים, מומחים לאומנויות לחימה, מומחים לגילוף ולבניה של מונומנטים ארכיטקטוניים מסורתיים וכו׳.
כל אלה – הוצאו מהחוק, בטענה שהם מרמים את הציבור או מפריעים לרפואה "אמיתית" ומדעית. בפועל, זה היה מהלך של דיכוי תרבותי עמוק, שהביא למחיקה של ידע הילידי, הפסקת מסורות הריפוי והעברת הידע רק במחתרת. החוק בוטל רק בשנת 1962, אבל הנזק התרבותי ניכר עד היום – רבים מהזקנים לא מעבירים עוד את הידע, ודור חדש של מאורים מנסה כיום לשקם את הזהות והפרקטיקות של הטוהונגה.
בין הדברים שהושכחו הוא שימוש מסורתי בפטריות פסיכדליות! מדובר בפטריה המכונה Whare Atua (במאורית: "בית האל") המזוהה כיום עם המין Psilocybe weraroa – אחת מפטריות הפסילוסיבין המקומיות של Aotearoa (שמה המאורי של ניו זילנד). בעבר היא נחשבה למין נפרד בשם Weraroa novaezelandiae, אך כיום היא מסווגת תחת הסוג פסילוסיב, בשל תכולת הפסילוסיבין והשפעותיה התודעתיות.
המאורים מתארים אותה כפטריה קטנה, לבנה, ״עדינה״ ו"שקטה", כשהשקט משמעו להשפעה האיטית אך העוצמתית שלה. בכינויה "בית האל" או "משכן האלוהות", יש כדי להדגיש את היותה של הפטריה מה שנקרא בתרבותם taonga, כלומר אוצר מקודש, וישות רוחנית המחוברת לעולם העליון ולעולם האבות. למרות שמבחינה חוקית אין כך, עדיין.
טאונגה, "מתנה בעלת ערך רוחני, תרבותי או היסטורי" היא כינוי כללי לאובייקטים כלשהם, לאו דווקא פיזיים, שנחשבים ילידיים לניו זילנד, חלק מהביוספירה המקומית שהמאורים רואים עצמם כאפוטרופסיה הרוחניים. המילה מתארת חפצים פיזיים אך גם ידע, שפה, קרקעות, צמחים, ואורגניזמים מקומיים.
כעת, אנשי מקצוע מאוריים, קאומאטואה (זקנים רוחניים), חוקרים וחברי קהילה, יוזמים פרוייקט ריפוי שלם בשם Tū Wairua שאמור להחיות את השימוש המסורתי בפטריה הזו ולטפל בהתמכרויות, שיקום בריאות הנפש, טראומה בין דורית והחייאת שיטות הריפוי הנשכחות באופן כללי. משמעות שמו של הפרוייקט הוא ״עמידה רוחנית״. Wairua היא רוח, נשמה, מהות שאינה גופנית. Tū במאורית: לעמוד, להתייצב, להיות נוכח, לעיתים נקשר גם לאל המלחמה והעוצמה.
הניסוי נערך באתר מסורתי קדוש – Rangiwaho Marae – בשילוב עם טקסים מאוריים מסורתיים כמו karakia – תפילה, ו־nohōpuku – סשנים של מדיטציה וצריכת הפטרייה. הוא מונחה מראשיתו על פי ערכי המאטאורנגה מאורי – מערכת הידע הילידית. כיום, הניסוי משתמש בפסילוסיבין מיובא מקנדה, אך המארגנים קיבלו רישיון לגידול 10 זנים של פטריות מקומיות כולל הפטריה המדוברת. מבחינה קלינית, הניסוי מתמקד בשלב ראשון במתן פסילוסיבין למשתתפים בריאים כחלק מבניית מסגרת תרבותית־טיפולית בטוחה ומובנית. בעתיד, בכפוף למימון, השלב הבא של התוכנית יתמקד במטופלים המכורים למתאמפטמין – סם הרסני במיוחד שנפוץ באזורים המאוריים של ניו זילנד.
לפי הסכם ואיטנגי (Treaty of Waitangi) שנחתם ב־1840 עם הכתר הבריטי, למאורים שמורה הזכות להחזיק ולהשתמש בכל הטאונגות שלהם – ולכן ישנה כיום דרישה משפטית להכיר בזכות המאורים לשימוש בפטריות פסילוציבין כטאונגה. כאמור, לעת עתה הפטריה עדיין אינה מוגדרת כך. אך אחת ממטרות הפרוייקט היא לעגן את השימוש של הפטריה בחוק.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה