תגליות חדשות מ-2023-2024 באתר הארכיאולוגי קרהנטפה (Karahantepe) שבטורקיה, בן ה-12,000 שנה, חושפות פרטים מרעישים על חייהם, אמונותיהם ותזונתם של בני האדם בתקופה הנאוליתית הקדומה – כך מדווח משרד התרבות והתיירות של טורקיה. הממצאים, הכוללים פסלי אדם ריאליסטיים, גילופי חיות מורכבים ועדויות לתזונה מגוונת, מאתגרים את התפיסות המקובלות לגבי המעבר מצייד-לקט לחקלאות. אני אתרכז בדברים הקשורים לאמונות ולפולחן.
ככלל, כל האיזור הזה נחשב לראשית הציוויליזציה. המקום לא מרוחק מגובקליטפה, ונחשב כאתר ״אחות״. הוא ממוקם באזור "הגבעות המשתחוות" (Taş Tepeler) בדרום-מזרח טורקיה. כתבנו עליו כאן כמה פעמים.
אחד הממצאים שנחשפו הוא פסל אדם בגובה של כ-2.3 מטרים, המתוארך לכ‑9400 לפנה״ס, מה שמקבע אותו כאחד המקרים המוקדמים ביותר של פיסול בגוף‑שלם של אדם. הגוף מוצג בצורה ריאליסטית יחסית: גוף עגול, רגליים וידים מוגדרות, ולעיתים נראה גם שימוש בקמטים ופרטים קטנים כדי להדגיש שרירים, מפרקים או אברים. וכבונוס: הדמות האוחזת באיבר מינה בשתי ידיה, מה שמעלה השערה שהפסל והמבנה שבו נמצא קשורים לטקסי פוריות, פולחן גבריות או ייצוג של אב קדמון כסמל להמשכיות הדורות.
בתוך המבנים נמצאו ראשי אדם מגולפים, חלקם משולבים בקירות. אחד מהם נראה כמי שצופה בעמוד אבן בצורת פאלוס שמצוי בצידו השני של החדר, וכנראה שגם באנשים שהשתתפו בטקס שהתנהל סביבו. כי טקסים התנהלו, ולראיה: דרגשים מגולפים נמצאו לאורך הקירות. המבנים הם בעצם חללים מגולפים בסלע האם שהמשותף לכולם הוא הצורה העגולה או אובאלים, מה שמהווה סמל פריון בפני עצמו, כאילו רחם. המבנים הללו כאילו הם סמל נשי, vulva, והפאלוסים ששם הם כאילו סמלים גבריים. מהשוואה למבנים תת-קרקעיים אחרים בצורות אלה ניתן לגזור שהתקיימו שם טקסים שבהם המשתתף "נולד מחדש" כבוגר או כחבר בקהילה. היציאה מהחלל הצר והמעוגל חזרה אל אור היום מדמה את תהליך הלידה. הראש הצופה הוא כביכול ״דמות שומרת״ על התהליך המתרחש. חשוב לומר שהפרשנות האנתרופולוגית לא מופיעה בדיווח.
יש לציין שבתקופות מוקדמות מקדשים ככלל נבנו בצורה אובאלית או מעוגלת באיזו שהיא צורה. האם יש בזה אמירה? יש הסוברים שלא, יש הסוברים שהדבר הזה הוא בסך הכל בחירה אדריכלית שנובעת מהקלות שבה ניתן לבנות מבנים מעוגלים, ושמדובר בחיקוי של מונומנטים טבעיים. לעומת זאת, יש הסוברים שכן.
בכל מקרה, מה שברור הוא שהמעבר למבנים מרובעים הוא התפתחות מאוחרת. האם זה אומר מבחינה אסתטית משהו? כאמור, החוקרים הנוקטים בגישה ״התועלתנית״, סוברים שמבנים מעוגלים לא מנצלים את כל המרחב, ולכן לא מודולריים, כלומר אי אפשר להצמיד מבנים כאלה ולעשות בנייה צפופה, וגם לא קל לחלק את זה לחדרים כפי שניתן לעשות במבנים מלבניים.
אלה שסוברים שזו בחירה אסתטית, סוברים שמבנים מעוגלים שבהם אין בעצם קודקודים מסמלים מחזוריות וחוסר היררכיה, כלומר אין מי שיושב ״בראש השולחן״. לעומת זאת שימוש במצולעים היא סמל של שליטה, מי שיושב בקודקוד או במצולע ״בולט״ הוא חשוב יותר. כלומר ברגע שיש ״ציר״ ו״מוקד״, יש ״סדר״, וגם יש עיגון של המבנה, הוא ״מיושר״ לכיוון מסוים. באותה רוח, המבנה המעוגל מסמל זמן מעגלי וחזרה אינסופית, האדם הוא חלק מהטבע ושייך למעגליות או יותר נכון אי-לינאריות. מבנים מרובעים מסמלים זמן לינארי, ולכן קידמה. באופן כללי כשתלמדו על אסתטיקה בחוג לפילוסופיה יספרו לכם על ה״מנדורלה״, שנדמית מצד אחד ל״רחם״, ומצד שני להתעלות מעבר לזמן ולמרחב – שני דימויים המסמלים טרנסצנדציה, ומעלה רוחנית גבוהה. באסתטיקה הכנסייתית היה שימוש רב מאוד בצורה הזו, וגם באיקונוגרפיה הנוצרית.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה