לפני כמה שבועות עסקנו בשימוש בוילקה בקרב ציוויליזציה באנדים בחצי השני של האלף הראשון לספירה אבל מסתבר שהשימוש היה קדום בהרבה באיזור. אם אפשר לקראו לזה ״האיזור״, כי מדובר בתרבות שונה עם מרכז מרוחק גאוגרפית. מה שהיה לפני כמה שבועות היה באיזור הדרומי של האנדים, ועכשיו מדובר על האיזור הצפוני. ובכל זאת.
תגלית ארכאולוגית שפורסמה לאחרונה בכתב העת PNAS, חושפת עדויות ישירות לשימוש בטקסים פסיכואקטיביים מוקדמים בתרבות הצ'אווין, שפעלה בפרו בין 900–250 לפנה"ס. במסגרת חפירות שנמשכו עשרות שנים באתר הפולחני המרכזי – צ'אווין דה הואאנטאר, בגובה 3000 מ׳ – התגלו צינורות שאיפה (snuff tubes) מחומרים אורגניים, שנותחו באמצעים כימיים ומיקרוסקופיים מתקדמים. הניתוח גילה שרידים של ניקוטין מצמחי טבק בר, ושל שרידי וילקה (Vilca), צמח הזייתי המכיל DMT.
בניגוד לשימוש קהילתי פתוח בחומרים פסיכואקטיביים שנמצא בתרבויות אחרות, בצ'אווין היו הטקסים נגישים רק למיעוט נבחר. הצינורות נמצאו בחדרים פרטיים באתרים מונומנטליים, המיועדים לקומץ משתתפים בלבד. הדבר מצביע על שליטה קפדנית על חוויות ההזיה ועל הפיכתן לכלי ביסוס אידיאולוגי: היכולת לחדור לעולמות שמעבר לתפיסה הרגילה יוחסה לאליטה, שתפסה את שלטונה כמושרש בסדר קוסמי ומיסטי. דהיינו, חוויות ההזיה לא היו עניין של בידור אישי, אלא כלי ליצירת היררכיה חברתית וביסוס המעמד השליט. המיתוס החברתי נתמך גם באמצעים נוספים שהתגלו במקום: חצוצרות מקונכיות שהדהדו באולמות אקוסטיים מיוחדים, ויצרו חוויות חושיות כוללות ומטלטלות.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה