חוקרים מהמכון לנוירולוגיה במכון ארנסט שטרונגמן בפרנקפורט ומקרן MIND בברלין, בשיתוף עם אוניברסיטת Charité בברלין והאימפריאל קולג׳ בלונדון, גילו קשר ישיר בין ירידת רמות פחמן דו-חמצני (CO₂) במהלך נשימה מעגלית לבין הופעת מצבי תודעה משתנים והשפעות חיוביות על הבריאות הנפשית. עם זאת, המחקר היה ״מחקר ראשוני לא-רשום מראש״, עם מעקב לא שלם — כלומר, הממצאים דורשים אישוש נוסף במחקרים קפדניים יותר. אבל זהו קצה חוט. בין הטכניקות שניסו החוקרים היו נשימה מעגלית המבוססת על שיטות מסורתיות כמו טומו (Tummo, טכניקה טיבטית להפקת חום פנימי דרך נשימה ומדיטציה) ופרנאימה יוגה (Pranayama, טכניקת נשימה יוגית מהודו העתיקה), וכן על וריאציות מודרניות כמו "נשימה הולוטרופית" ו"נשימה מחוברת בהכרה". מה שמוביל לשאלה – האם היוגים ידעו משהו שאנחנו לא יודעים? מן הסתם.
מה נעשה במחקר: החוקרים מדדו רמות CO₂ בזמן הסשנים ומצאו כי הירידה בריווי הפחמן הדו-חמצני קשורה ישירות להופעת מצבי התודעה המיוחדים. תהליך זה משפיע על ויסות חומציות הדם ואספקת החמצן בגוף. חברי קבוצת הנשימה הפעילה (כלומר אלה שנושמים בצורה מודעת ולא כבדרך אגב) היתה ירידה משמעותית של הפחמן הדו חמצני, ירידה באלפא-עמילאז (פחות פעילות סימפתטית) ועלייה באינטרלוקין 1-בטא IL-1β (תגובה דלקתית קלה). זהו קשר סיבתי פוטנציאלי, אך כאמור, המתודולוגיה לוקה בחסר. ובכל זאת, במאמר נאמר שעומק החוויות המתואר ע"י משתתפים תאם את החוויות המתועדות בשימוש בפסילוציבין, ולעיתים אף עקף את אלו שנחוו תחת MDMA.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה