פארטי פופינג פסיכדלי

רעידת אדמה? האנתרופולוג ברנד בראבק דה מורי, שחי בקרב שבטי האמזונס המערבי, מאתגר את ההנחה הרווחת: השימוש באיאואסקה באזור אינו מסורת בת אלפי שנים, אלא תופעה שהתפשטה בעיקר ב-300 השנים האחרונות. לדבריו, אנשי שבט השיפיבו שינו את סיפוריהם כדי לרצות תיירים וחוקרים, והעבירו מידע מותאם לציפיות הזרים ולא בהכרח את מה שחיו בפועל. המיתוס ועל פיו השימוש ארוך יומין, התפשט בין היתר בעקבות פעילות מיסיונרית ותעשיית הגומי.

מוצגים שני מחקרים שתומכים בטענתו: של מרטין פורטייה ואנדי לטצ'ר. פורטייה טען שרק 5% מהתרבויות הילידיות באמריקה השתמשו בפסיכדליים לפני תקופת קולומבוס, ורק 1% בעולם כולו — וזה אפילו בהערכה נדיבה. אנדי לטצ׳ר לעומתו אישר שימוש בפטריות פסיכדליות רק בשני מקומות: מקסיקו הטרום קולומביאנית, וקבוצות קטנות בצפון אירואסיה עם פטריית האמניטה מוסכריה. לעומתם מייקל וינקלמן לא פסל את זה לגמרי, וטוען שאכן יש סימנים פזורים לפולחנים פסיכדליים במיתולוגיות, באמנות מערות, ובפולחנים עתיקים. עם זאת, רוב ה״עדויות״ שאנחנו חושבים עליהן כעדויות, הן פרשנויות מאוד פתוחות – כמו למשל, פטריות שאינן אלא אברי מין, או עיבודים מודרניים של ציורים עתיקים, ששוחזרו בחופשיות יתירה.

המחקרים שתומכים בטענה שהשימוש הפסיכדלי בעת העתיקה היה נדיר מאוד נעשו באופן עצמאי, בשיטות אקדמיות מקובלות, וביקורתיות. מצד שני, הטענות על שימוש נרחב מבוססות ברובן על ראיות חלשות, פרשנויות רומנטיות, או על אינטרסים כלכליים כמו קידום תיירות פסיכדלית, או סנסציוניות מגזינית, כמו במקרה של גורדון וואסון.

ובכלל, הקשר שמנסים לעשות בין שמאניזם מסורתי לבין טיפול פסיכולוגי מודרני הוא ברובו מוטעה: במציאות, השימוש הפסיכדלי בקרב שמאנים היה לרוב קשור ללחימה ברוחות רעות, ניבוי מזג אוויר או טקסים מאגיים אחרים — לא לטיפול רגשי אישי כמו בפסיכותרפיה המערבית.

דעה אישית: במערב יש גלוריפיקציה לכל מה שיש בתרבות הילידית באמריקה, והדבר נובע ממה שמכונה "אוריינטליזם". אנחנו לא יודעים שום דבר על התרבויות הקדומות שם, אנחנו מוקסמים בעיקר מהדמיונות שלנו, אנחנו לא מבינים את התרבות הזאת, אנחנו בעיקר מפנטזים על כך שה"פרא האציל" שהיה כאן לפני שהתרבות הרסה אותו, הוא התרבויות העלומות שאולי היו קיימות, ואולי זה הרגע האחרון עוד לאתר אותן, כי גם התרבויות של אמריקה הולכות ונהרסות בגלל "התמערבות". השאיפה לסינתזה בין יתרונות המערב ליתרונות ה"אחר", תוך סילוק חסרונות המערב וחסרונות ה"אחר", מתפרשת בעיני מי שמכנה את הדבר הזה "אוריינטליזם", כצירוף של תסביך שנאה עצמית, והתנשאות כלפי האחר. ויש בתפיסה הזאת גם שמאלנות צעצוע מוטמעת, כאילו שכל "תרבות הסמים" היא ניסיון קפיטליסטי שנועד להפוך את התרבות הילידית למוצר צריכה. אני לא רואה את עצמי בתור מי שמנצל ילידים על ידי נטילת ראיה מפולחנם. אבל אני גם לא תייר סמים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×