ממצאים ארכיאולוגיים חדשים מדרום אפריקה חושפים כי בני אדם קדמונים השתמשו ברעל לצורך ציד כבר לפני 60,000 שנה, תגלית המקדימה את העדויות הקודמות בעשרות אלפי שנים.
הממצאים אותרו במחסה הסלע אומלאטוזאנה (Umhlatuzana) שבמחוז קוואזולו-נאטאל בדרום אפריקה (דרום מזרח). חוקרים זיהו שיירי רעל המופק מצמח ה-Boophone disticha (משפחת הנרקיסיים) על ראשי חץ מאבן קוורץ, המעידים על יכולות תכנון מורכבות והבנה כימית מתקדמת. הרעל המופק מצמח זה משמש ציידים ילידיים באזור עד לימינו, מבני הסאן, מה שמצביע על רצף תרבותי וטכנולוגי יוצא דופן של עשרות אלפי שנים.
השימוש ברעל אפשר לציידים להכניע חיות גדולות באמצעות פגיעה שטחית בלבד, תוך מעקב אחר הטרף עד לקריסתו. האלקלואידים המצויים בבצל של הצמח הזה משפיעים על מערכת העצבים המרכזית וגורמים לשיתוק שרירים, כשל נשימתי, ובמינונים גבוהים – למוות מהיר. עבור צייד פליאוליתי, השימוש ברעל זה פתר בעיה טכנולוגית קריטית: ראשי החץ מהקוורץ היו קטנים מדי (מיקרוליתים) כדי לגרום למוות מיידי של חיה גדולה רק באמצעות הפגיעה הפיזית. הרעל הפך את החץ לקליע כימי, שבו הפציעה היא רק אמצעי להחדרת הרעל למחזור הדם.
הממצא המוקדם ביותר של חוד חץ עם שרידי רעל ישירים תוארך לכ-6,700 שנים לפני זמננו (יותר מ-50,000 שנה אחרי התגלית הנוכחית). על חודי חץ מעצם שנמצאו באתר זה זוהו שרידים של גליקוזידים לבביים (כמו בהרדוף). מאוחר יותר, בערך מ-4,000 לפני זמננו נמצאו חודים של חיצים עם אותם חומרים בקברים מצריים. ממצאים עקיפים נמצאו גם במערת Border (מאותו איזור, דרום אפריקה): "מוליך רעל" (כלומר כלי למריחת רעל) המתוארך ללפני כ-24,000 שנה מצמח שלא ברור לחלוטין מהו (אולי קיקיון), גוש דונג דבורים המתוארך ללפני כ-35,000 שנה עם שרידי שרף חלבלוב.
בקרב בני הסאן קיימת מסורת ארוכת שנים של שימוש ברעלים מן החי, כמו לדוגמה מזחלי חיפושיות Diamphidia nigroornata. אך הוא נחשב קטלני פחות, ומשפיע משעות ועד ימים ולא בתוך דקות (או עשרות דקות לחיות גדולות יותר).
המחקר טוען שהעובדה שהמוות של הטרף אינו מיידי אלא מושהה גרם לבני הסאן להתייחס אל הרעל כאל קללה על הטרף. או ליתר דיוק, שההכנה המדוקדקת של החץ והטיפול ברעל היו מלווים בידיעה שמדובר בכח מושהה או בזמן דחוי ולכן היה לזה מין הילה של קשר לעולמות נסתרים. באופן כללי, היחס שלהם לרעלים היה יחס סמלי וטקסי, על פניו גם מאגי. הציד נחשב לפעילות בעלת יוקרה רבה הדורשת הכנה: כמו לדוגמה פיזור אבקה כקמע למזל, טאבו על שימוש בצמחים מסוימים שעשויים לקלקל את הציד וכו׳.
ועוד אנקדוטה שקשורה בקשר כלשהוא לציד, כל הבנות רצו להתחתן עם ציד – גם עשיר וגם חכם. בקרב קבוצת ה-Ju|ʼhoan (בשפת קליק ״ג׳וטוואן״), חצים מורעלים ניתנים לעיתים כמתנה טקסית בין בעל לאישה, מה שמדגיש את תפקידם בחיזוק קשרים משפחתיים ושותפויות ציד-זוגיות.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה