מסאז׳ מסופוטמי מאגי

טקס ה-Mussu'u הוא טקס ריפוי מסופוטמי עתיק ששילב טיפול רפואי מעשי עם פעולות מאגיות-דתיות. Mussu'u באכדית, שפשוף. מאחר שמשולבות משחות מדובר לא סתם בשפשוף, אלא יותר בעיסוי. השמן שהיה בשימוש הוא ״שמן טהור וקדוש״, שבזמן מריחתו דוקלם לחש שלוש פעמים. לאחר סיום שלב העיסוי הראשוני, ההוראות דורשות למשוח את גוף החולה ב"תמצית ארז" (או "דם ארז" – dam ereni), כנראה שרף, מהראש ועד הרגליים. הדגש היה על קצוות הגוף. מוזכרות פעולות ספציפיות ליד ימין, יד שמאל, רגל ימין ורגל שמאל. הטקס כלל הזאת מים על החולה וסביב מיטתו. חלק מפעולות ההגנה בטקס כוללות עטיפה של מיטת החולה ב"צמר אדום" (red wool). חלק אחר כולל שימוש באמצעות ״כף״, כלומר אגודת עלים או ענף, שנועד לטאטא את החטאים.

נשמע מוכר? בספר ויקרא י״ד מתואר טקס דומה מאוד לטיהור המצורע. עץ הארז הוא מרכיב מרכזי בטקס טיהור המצורע, צריך לקחת ארז ואזוב (דהיינו אגודת עלים ריחנית) ושני תולעת, כלומר צמר הצבוע באדום. טיהור המצורע כולל טבילה במים חיים והזאה של מים שבע פעמים על המיטהר. חלק מרכזי בטקס שמתקיים ביום השמיני הוא משיחת שמן על תנוך האוזן, בוהן היד ובוהן הרגל של המטהר (קצוות הגוף), וכן יציקת שמן על ראשו. המחקר לא מזכיר את הדמיון הזה, אז אין לנו אלא לשער. מסתבר שיש מחקר שמזכיר דמיון בין טקס ריפוי הצרעת לבין טקסים חיתיים שכוללים הזאת דם, מריחת דם ושימוש בציפורים, כמו המחקר של ד״ר יצחק פדר מאונ׳ חיפה, אבל לא מוזכר שם ה-Mussu'u.

נשוב למה שמבוצע בטקס. ראשית, מדובר בטקס לגירוש שדים. נועד לטפל בחולים הסובלים מכאבים, שיתוק או שאר מחלות המיוחסות לשדים ולכישוף. יש בו דגש על תנועה מעגלית צנטריפוגלית, הרחקה מהמרכז: המטרה של כיוון העיסוי (מהראש לקצוות) היא "לדחוף" או לסלק את הגורם המזיק (הנתפס כשד או מחלה) מתוך איברי הגוף החיוניים החוצה, דרך הגפיים. תפיסה זו דומה לטיפולים שתוארו מאוחר יותר ברפואה הרומית על ידי קלסוס, שהמליץ על עיסוי למשיכת "חומר" מהראש והגוף לעבר הידיים והרגליים. בזמן שהמרפא מעסה איבר מסוים, הוא מדקלם לחש ספציפי המותאם לאותו איבר או למחלה התוקפת אותו. יש דגש מיוחד על הטהרה בזמן ביצוע הטקס. לאחר שהעיסוי "שחרר" או "דחף" את המחלה, הטקס כלל קשירת קשרים ואבני מרפא (קמעות) על הגפיים כדי ללכוד את השד או למנוע ממנו לחזור, וכן יצירת מעגלי קמח ומים סביב החולה להגנה מפני כוחות חיצוניים.

הפעולה הראשונה בטקס, מיד לאחר הכותרת, היא דקלום הלחש השומרי: ga.e lú kù.ga.me.en, שתרגומו "אני איש טהור". החוקרת ברברה בק מסבירה כי לחש זה נועד "להסמיך" (authorize) את מבצע הטקס, ה״אשיפו״ (אשף) לבצע את הטקס. כך בדרך כלל נוהגים בטקסים של מפגש עם כוחות על-טבעיים. גם השמן צריך להיות טהור ומצוין בלחש, "שמן טהור, שמן קדוש" (šamnu ellu šamnu ebbu). האשף משח את עצמו בשמן זה (anoint himself) כחלק מההכנה לטקס. פעולה זו מקבילה להוראות בטקסים אחרים (כגון Maqlu), והיא משמשת אמצעי טיהור והגנה עבור המבצע לפני שהוא מתחיל לטפל בחולה. עץ הארז (eru), אמור להיות״כלי נשק מאגי״ על האשף, שיגן עליו מפני כוחות הרשע בזמן הטהרה.

תפקיד השמן בטקס הוא טרנספורמטיבי: משיחה בשמן משמשת כאמצעי טקסי לסימון מעבר ממצב אחד לאחר ולכינון מעמד גבוה. הדבר ידוע גם מהמקרא ובספרות החיתית. באמצעות הטרנספורמציה יוצרים ״זיקה לאלוהות״, ״אינדקסליות״, השדים מפחדים מהאלוהי שמסמל טהרה וקדושה. גם מבצע הטקס וגם החולה נמשחים, מי בזמן הטקס (החולה) ומי לפניו, סביר להניח, בזמן ההסמכה. בתנ״ך אנו רואים שהכהנים נמשחים בזמן הסמכתם, כך גם בטקסים חיתיים ואכדיים, משיחה בשמן או בדםאו באופן כללי בנוזל, גם משיחה של מצבות (sikkanu) או פסלי אלים, נועדה למטרה אחת: להכין את הנמשח לנוכחות האל. הקטורת נועדה לתפקיד דומה: לכבד את האלים ולהנעים את נוכחותם באמצעות ריח נעים, או ההפך, לגרש שדים כי שדים הם מסריחים ואוהבים סרחון.

המעגלים, גם התנועות שבהן התבצע העיסוי וגם הצורות שצוירו באמצעות קמח, נתפסו כמחסום הגנה ששדים וכוחות רשע אינם יכולים לחצות. הצורה העגולה, השלמה והסגורה, סימלה שלמות והגנה. תפיסה זו עומדת בניגוד חד לאמונה הרווחת במסופוטמיה, לפיה שדים ורוחות רעות נוטים להסתתר ולהיכנס דרך פינות חדות וזוויות במבנים. המעגל, בהיותו נטול פינות, יצר מרחב בטוח ובלתי חדיר. ואולי משום כך, מקדשים עתיקים היו בצורה של עיגול: לזמן את הטוב ולגרש את הרע.

ביבליוגרפיה:

Böck, Barbara. "'When You Perform the Ritual of Rubbing': On Medicine and Magic in Ancient Mesopotamia." Journal of Near Eastern Studies 62, no. 1 (2003): 1–16.

Feder, Yitzhaq. "Behind the Scenes of a Priestly Polemic: Leviticus 14 and Its Extra-Biblical Parallels." Journal of Hebrew Scriptures 15, art. 4 (2015).

Feder, Yitzhaq. Blood Expiation in Hittite and Biblical Ritual: Origins, Context, and Meaning. Writings from the Ancient World Supplement Series 2. Atlanta: Society of Biblical Literature, 2011.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×