ב-1934 חפרו פועלים תעלה עבור צינור מים בגן ספא ליד העיירה באד דירנברג, במדינת סקסוניה-אנהלט בגרמניה וגילו קבר ובו שרידי אדם. גן הספא שבו התגלה הקבר תוכנן להיפתח למחרת יום הגילוי. בשל אילוץ הזמן הקיצוני הזה, החפירה כולה בוצעה ביום אחד בודד, היתה חלקית, מזורזת ולא מוקפדת. כך, שחוץ מהעובדה שמדובר באדם ומה שנמצא איתו, לא תועד בצורה מסודרת מה קרה ואיך. האיך חשוב. בפועל, הממצאים בולגנו, נזוקו, חלקם אבד. לא תועד באופן מדויק כיצד מוקמו שרידי השלד בקבר או היכן מוקמו חפצי הקבורה. בשל לחץ הזמן, לא צולמו תצלומים במהלך החפירות, והרשומות היחידות שנותרו היה דו"ח קצר וחפיף. מה שגרם לזיהוי ראשוני שגוי של הקבורה כשל גבר מתקופת האבן ממעמד גבוה, כך חשבו בשל כמות חפצי הקבורה הבלתי רגילה שנמצאה (וכאמור, יכול להיות שהיה הרבה יותר), וביחוד גרזן אבן מלוטש. מי יכול להשתמש בגרזן אם לא גבר, ומי יכול להשתמש בגרזן דקורטיבי אם לא גבר עשיר?
הנאצים עשו מזה מטעמים. הם ייחסו את הקבורה ל"ארי", ולא סתם ארי אלא ארי טהור, שחי בתקופה שבה אירופה עדיין לא הושחתה בידי גזעים מנוונים ונחותים כמו היהודים והצוענים. מה שהם לא לקחו בחשבון הוא… שמסתבר שהשרידים הם של אישה. ולא סתם אישה, אלא אישה שחורה. אמנם עם עיניים כחולות ושיער חלק, אבל בטח שלא קשורה לפולשים האריים שהגיעו לאיזור אלפי שנים אחר כך. כך מסתבר.
וכיצד גילו את זה? לאחר בדיקות חוזרות של השלד בשנות ה-50 ושוב בשנות ה-90 של המאה ה-20, נקבע באופן סופי כי השלד שייך לאישה, לא לגבר. ביחד איתה נקבר תינוק, היו בטוחים שזהו בנה שאולי נפטר יחד איתה או זמן קצר אחריה. הסיבה: הוא היה בגיל חצי שנה, והוא היה מונח בין ירכיה. הגובה שלה היה 155 ס״מ, והיא היתה בין גיל 30 ל-40. נצפו סימני שחיקה בעצמות הגפיים ועמוד השדרה התחתון, שהצביעו על כך שבילתה זמן רב בכריעה. הבדיקות הראו כי היו לה חוסרים גדולים בקשתות האחוריות של שתי החוליות הגבוהות ביותר בצווארה וכן עיוותים בבסיס הגולגולת. למה זה קרה? אולי, חשבו, מעריפת הראש שלה, או ממהלומה. בשל כמות יוצאת הדופן של חפצי הקבורה שנמצאו כגון קרני אייל, עשרות שיני בעלי חיים וכלי אבן, היא נחשבה כבעלת חשיבות רבה לקהילה שקברה אותה. מתי חיה? בשנות ה-70 ניסו לתארך את עצם הירך שלה, וכך נקבע שהיא נקברה בין 7,000 ל-6,800 לפנה"ס, כלומר כ-9,000 עד 8,800 שנה לפני זמננו. בשלב כלשהוא גם העריכו שהעיוותים שלה לא היו תוצאה של טראומה, אלא פשוט מומים מולדים. האם הדברים האלה אומרים משהו?
החפירה המקורית כיסתה רק תעלה צרה, ולכן חלקים מהבור נותרו שלמים. ואכן, ב-2019 החלו חפירות חדשות, שחשפו חומרים שבירים וחפצים שלא נראו קודם לכן. עכשיו גם היה ניתן לבצע מחקר קצת יותר רציני, ואכן התגליות היו מפתיעות. מעבר לזיהוי החיצוני שלה, כאמור, שסותר לגמרי את ההנחה שהיא היתה ״ארית״. ארים לא היו באירופה אז. מי שהיו הם אנשים כמוה, התושבים הקדומים ״המקוריים״ של אירופה – קבוצה שמכנים אותה הפלוגרופ U4 על שם המיטוכונדריה של השושלת האימהית שזוהתה ששייכת לקבוצה זו, ״האם הקדומה״ שלה. אמנם היא קיימת בתושבי צפון אירופה כיום, אבל לא בגלל שהיא שייכם לארים, אלא בגלל שהכשהארים פלשו לאירופה הם התערבבו, אולי, עם המקומיים, או לפחות לקחו בשבי נשים והתרבו מהן (לפי הדעה הסוברת שהכיבוש היה אלים ולא שקט והדרגתי).
כעת נתגלה: ראשית, מין התינוק, התינוק היה זכר. הוא לא קשור מבחינה גנטית לנקברת. הוא אולי קרוב משפחה מדרגה רביעית או חמישית אבל לא בנה. הוא גם לא נקבר ביחד איתה, אלא לאחריה, אולי הרבה לאחריה, שכן, לפי מה שנתגלה, האתר שימש במקום פולחן למשך מאות שנים לאחר מכן. כ-600 שנה לאחר שהשמאנית נקברה, נמצאו שני כיסויי ראש מקרני אייל שנקברו במרחק של פחות ממטר אחד מקברה. ואגב כיסוי ראש מקרני אייל, מסתבר שה״כתר״ שנמצא עליה היה כיסוי ראש כזה: כובע שבקודקודו קרני אייל, והוא כולל ״מצחיה״ של שיני חיות, ומעוטר בנוצות.
במהלך החפירה המבוקרת במעבדה, נמצאו עצמות קטנות נוספות מהידיים, כפות הרגליים ועמוד השדרה. אחת מהמסקנות שעלו במסגרת זו היתה ששתי שיניה הקדמיות נשחקו במהירות. החוקרים הגיעו למסקנה ששחיקה זו נגרמה ככל הנראה משיוף מכוון כחלק מטקס פולחני. אבל הדבר המטורף ביותר שגילו היה שהנכות שלה, לפחות במקרים שאנו מכירים מהיום, גרמה, אולי, להפרעות נוירולוגיות תנועות עיניים חריגות (מה שקוראים לו כיום ניסטגמוס) או תנועות לא מתואמות. הדבר יכול היה לגרום לה להיראות כבעלת גישה ליכולות על-טבעיות או כמסוגלת "לשוחח עם רוחות".
חיזוקים להשערה שמדובר בשמאנית ניתן למצוא גם מממצאים נוספים מהקבורה בחלק שלא נפגע: נתגלו שם שרידים של אוכרה אדומה (פיגמנט ששימש בטקסים), כלים וחומרים עדינים. בסך הכל נמצאו עליה ולצידה 56 שיני בעלי חיים שונים, עצמות שונות, חלקי עצמות של צבים, 120 שברי קונכיות ועוד. נמצאו גם 29 מיקרוליתים (כלי אבן קטנים) שהיו מאוחסנים בעצם זרוע חלולה של עגור.
ממצאי פרויקט המחקר המתמשך הזה יוצגו בתערוכה גדולה שתיפתח במוזיאון הממלכתי לפרהיסטוריה בהאלה ב-27 במרץ 2026. לצד התערוכה יושק קטלוג של התערוכה עם 180 איורים וצילומים. התמונה המצורפת היא בשער החוברת. התערוכה והחוברת מבוססים על מחקר שפורסם בספטמבר 2024 בחוברת המסכמת את הכנס הארכיאולוגי ה-17 של גרמניה המרכזית.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


כתיבת תגובה