מנהגים רבים, פרקטיקות תרבותיות ומסורות של התרבות המינואית מכרתים נשמרו בצורה זו או אחרת בנצרות האורתודוקסית. כך, על פי כתבה באתר גריק ריפורטר. אני לא מכיר את הכותב, ולפי לינקדאין מסתבר שהוא אמנם בוגר תואר שני אבל עדיין עיתונאי. אבל הוא מבסס את חלק מטענותיו על ממצאים ארכיאולוגיים ובעיקר טענותיה של ננו מרינטוס, פרופ׳ מהמחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. מרינטוס מעלה במחקריה את האפשרות שחגיגות חקלאיות פגאניות שהתמקדו באביב ובקציר ביוון העתיקה, השפיעו על חגי אביב נוצריים כמו הפסחא. התרבות המינואית היוותה השפעה על הדת העממית ביוון, בעיקר בכל מה שקשור לפולחן הטבע, וסמלי חיים כגון מערות, מעיינות טבעיים, עצים קדושים ובעלי חיים כגון הנחש המשיל עורו ומתחדש.
אחת מההשפעות החשובות ביותר, הוא חג הפסחא. טקסי פריון ואביב בנצרות, כמו חג הפסחא, עשויים לשקף טקסים חקלאיים מינואיים הקשורים למחזוריות הטבע ויבולים – נטען. מרינטוס מתבססת על ממצאים ארכיאולוגיים של מנחות ופולחן באתרים מינואיים כמו מערת אידה. השיבולים עצמם המתחדשות בצורה עונתית הן יסוד הפולחן, הפרקטיקות הללו של פולחן הפוריות הותאמו לנצרות.
הנוצרים הושפעו גם ממסורת הלידה במערה המבוססת על מיתוסים מינואיים. ישו נולד במערת המולד, כביכול השפעה ישירה מהתרבות המינואית. פולחן מערות מינואי היה קיים במערו כמו מערת אידה ובמערת פסיכרו – שם כביכול נולדו אלים כמו זאוס עצמו. מערות שימשו גם לאינקובציה, ומאוחר יותר קדושים ונזירים נוצרים אורתודוכסיים המשיכו בהערצתן.
עצי זית ותאנה, שזכו לכבוד מיוחד במינואיות, שימשו כסמלי חיים וקדושה. הכנסייה של סנט תאודורה בוואסאס, שבה שורשי עץ משתלבים עם מבנה הכנסייה, מחברת בין הטבע לקדושה. הנצרות העממית מעלה על נס פולחן עצים קדושים, כמו עץ חג המולד. ולא רק עצים, אלא גם חיות: שוורים לדוגמה, שוורים נחשבו קדושים בתרבות המינואית והיו במרכז טקסים כמו קפיצות מעל שוורים. ציורי קיר שכאלה נמצאו בארמונות כמו בקנוסוס.
באיקונוגרפיה הנוצרית, במיוחד בנצרות האורתודוקסית, השור מופיע לעיתים קרובות בסצנות המתארות את לידת ישוע, כמו במערת המולד. המסורת הנוצרית מקשרת את השור עם לוקאס הקדוש, אחד מארבעת מחברי הבשורה. הסמליות הזו נובעת מהדגש של לוקאס על קורבנות וטקסים דתיים, במיוחד בתחילת הבשורה שלו, המתארת את זכריה הכהן בבית המקדש.
השור שימש כמרכיב המרכזי במיתוס המינוטאור, יצור כלאיים מפלצתי של שור-אדם נכלא במבוך, שהיה מלכודת ללא מוצא וסימל מסעות מורכבים ומחזוריות. דפוסי מבוך מופיעים ביצירות אמנות מינואיות. הדבר השתמר באדריכלות של קתדרלות, מבוכים משמשים שם כמטפורה למסע רוחני. דוגמה לכך היא קתדרלת שארטר בצרפת, שאמנם נמצאת במערב אך נבנתה עוד בתקופה שלפני הפיצול, אולי אף במאה החמישית. במרכז הקתדרלה יש ריצוף בצורה של מבוך עם 11 מעגלים המקיפים את מרכזו האלגורי הטקסי. האלגוריה היתה כזו שכדי לראות את מלוא הדרה של הכנסיה צריך להגיע למרכז, ואם מהלכים במבוך בעצם ״מחפשים את האמת הסבוכה״. הצליינים שהגיעו לקתדרלה היו נוהגים להלך במבוך הזה עד שהגיעו למרכזו בדיוק לשם כך, כדי לגלות את ״האמת״.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה