"מחקר חדש מצא קשר בין טריפ רע לסיכון מוגבר למוות מוקדם. אנשים שקיבלו תגובה שלילית חמורה מאוד להזיה והזדקקו לטיפול חירום בבית חולים נמצאים בסיכון גבוה למוות בתוך 5 שנים, פי 2.6 מאלה שלא היו זקוקים לטיפול חירום. אחד מכל 20 אנשים מדווח על קשיים מתמשכים שהם מייחסים לטכניקה הפסיכדלית, ומפתחים בעקבות טריפים רעים הפרעות דחק פוסט טראומטי. עם זאת כ-97% מכלל האנשים שמשתמשים בסמי הזיה אינם זקוקים לטיפול בחדר מיון. אך אלה שכן, עלולים לסבול מפסיכוזה, הזיות מאוד אינטנסיביות ומטרידות, או משבר בריאות נפשי עז. ייתכן שיש להם דאגה רבה לגבי תחושות של פגיעה עצמית, דכאון עמוק או התקף פאניקה. התאבדות היא הסיבה השכיחה ביותר למוות מוקדם, יחד עם הרעלת תרופות לא מכוונת, מחלות בדרכי הנשימה וסרטן. במחקר על פסילוסיבין , שלושה אנשים מתוך 79 אנשים בקבוצת הפסילוסיבין במינון גבוה ניסו להתאבד. וצריך לזכור שלפני ההשתתפות בניסוי יש סלקציה גבוהה, שמסננת אנשים עם היסטוריה של סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית. אין לנו הוכחות טובות במיוחד לכך שטיפול אינטגרטיבי בנוכחות פסיכדלים מועיל לבריאות הנפשית ואנו חוששים שאנשים מסוימים עלולים לחוות אירועים שליליים ונזק".
אני מעדיף לא להתייחס לשאלה אם כן או לא. לענייננו הדבר היחיד שחשוב הוא ההיקש שאנו עושים לטקסים דתיים בנוכחות פסיכדליים, שאכן שילבו מלחמה בדמונים שלפעמים הרגו אותם. כולנו מכירים את הסיפור על בן עזאי שנכנס לפרדס, הציץ ומת. כולנו מכירים את האגדה על ר׳ יוסף דלה ריינה שניסה להלחם בסמאל ונכשל, כמה מתלמידיו פרחה נשמתם בו במקום, אחרים ברחו לצפת, השתגעו ומתו, והוא עצמו איבד עצמו לדעת. כולנו מכירים את הסיפור בזוהר בא על משה רבינו ש״שהכניס אותו הקדוש ברוך הוא חדרים אחר חדרים לתנין אחד עליון תקיף, שכמה דרגות משתלשלות ממנו״, אך משה רבינו פחד ולא התקרב משום שראה אותו מושרש בשורשים עליונים, עד שהקדוש ברוך הוא אמר ״אני ה׳״, כשנוכח לדעת שהוא עצמו צריך לערוך בו קרב ולא אחר. משה חשש למות, כי טריפ זה לא משחק ילדים!
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה