תגית: צמחי מרפא

  • רפואה, מאגיה ופולחן במצרים העתיקה

    במצרים העתיקה, הגבול בין רפואה, פולחן ושינוי תודעה היה מטושטש עד כדי כך שלא ניתן היה להפריד ביניהם. הצמחים ששימשו לשיכוך כאבים לא נתפסו רק כחומרים כימיים הפועלים על הגוף, אלא ככלים בעלי עוצמה רוחנית וסמלית. תפיסה זו נבעה מהאמונה המצרית כי כאב אינו רק תופעה פיזית, אלא עשוי לנבוע מחסימות אנרגטיות בגוף או מפלישה…

  • הסילפיום: הצמח הנשכח והמסתורי

    הסילפיום: הצמח הנשכח והמסתורי

    הסילפיום הוא צמח שנכחד כתוצאה מקציר יתר ומרעה יתר, ואנחנו לא יודעים בדיוק מהו. נכון שלפני כמה שנים חוקרים טורקיים סברו שמצאו אותו כי צמח, או וריאנט נדיר שלו, שגילו, יש לו את אותן תכונות מרפא כביכול המתוארות אצל הסילפיום, אבל אין לדעת. בכל מקרה, הסילפיום היה להיט, ומרוב שהיה להיט והיה לו ביקוש, ביקוש…

  • צמחי מחט, אמונה ושינויי תודעה במסופוטמיה

    צמחי מחט, אמונה ושינויי תודעה במסופוטמיה

    במסופוטמיה (אשור ובבל), קבלת החלטות מדיניות וצבאיות נשענה באופן עמוק על תקשורת עם האלים. מי שהופקדו על משימה קריטית זו היו ה"בָּארוּ" (Bārû) – מנחשים וחוזים מקצועיים אשר שימשו כאנשי חצר בכירים, וששמם נגזר מהפועל האכדי שמשמעותו לבדוק, לחקור ולבחון. שיטת הניבוי היוקרתית והנפוצה ביותר היתה אמנם הפטיסקופיה (ניבוי על פי הכבד), ובשיטת הניבוי הזו…

  • המקור השמאני של הפולקלור הסלאבי

    מאמר נפלא מיוני 2025 של חוקרים קרואטיים, מספר על מסורות אנתאוגניות אבודות בקרב העמים הסלבים, ועל מוסד אבוד של שמאן, או יותר נכון שמאנית-מרפאה, שגווע בעקבות ההתנצרות של הסלאבים בימי הביניים. אבל גם אחרי הדיכוי הנוצרי, מסתבר, השתמר באופן כלשהוא המוסד הזה, עם ידע מסורתי שעבר מפה לאוזן בכפרים הנידחים, ידע לא לחלוטין מוכר, שזו…

  • אנתאוגנים כ״צמחי מפתח״ ו״צמחי סף״

    אנתאוגנים כ״צמחי מפתח״ ו״צמחי סף״

    הפולחן הדתי התפתח למעשה מתוך הערצה לטכנולוגיה. האדם גילה שהוא מסוגל לשלוט על כוחות הטבע, ומה שחסר לו היה היכולת לעשות זאת לפי דרישה. באמצעות ניסוי וטעייה נוצרו הצלחות, והפעולות הפכו למעין מופעי קסמים. במקור, המאגיה נתפסה כמעט כקרקס: אנשי השבט צפו בה כקהל, והכהן – ה״פרפורמר״ – שילב אותם במופע. הוא ביקש מתנדבים, ביצע…

  • האם חרמל אכן הוא אנתאוגן?

    האם חרמל אכן הוא אנתאוגן?

    לפני שאנחנו מתלהבים ממה שטען בני שנון באשר לשימוש של השבר הלבן כמשנה תודעה בקרב הבדואים במדבר – אני רוצה להרגיע מעט את הרוחות. ג'יימס מנדוויל מאונ' אריזונה הוציא לפני כמה שנים מחקר אתנובוטני מקיף ראשון מסוגו על השימוש בצמחים בקרב בדואים באיזור צפון ערב הסעודית, וכן אני יודע שזה כשל להקיש בין תרבויות הרחוקות…

  • הארגוט ופולחן האם הגדולה

    הארגוט ופולחן האם הגדולה

    הארגוט – אותו גידול שחור ויבש המזדקר מתוך שיבולים נגועות – אינו רק טפיל. הוא אחד המתקנים הראשונים של התרבות האנושית. מתקן של כאב לידה, מתקן של הפלה, מתקן של ראייה אחרת. הוא מפתח. מפתח לכאב, לשיכרון, לדם, להתגלות. ברפואה הקדומה – הרבה לפני שהרפואה הייתה מדע – גוף האישה לא הופרד מהשדה, מהעונה, מהקציר.…

  • הלוטוס הכחול של היום זה לא מה שהיה פעם

    המוצרים הממותגים כיום כלוטוס הכחול שונים באופן משמעותי מהצמח ששימש במצרים העתיקה, מכמה סיבות, כשהראשונה והחשובה מהן היא שהמוצרים כיום חפים מהאלקלואיד הפסיכואקטיבי הפעיל בנימפאה, נוציפרין, וגם לא משווקים כצמח הזיה אלא כמשפרי מצב רוח ובריאות – מן הסתם כי הם לא פוטנטיים. המוצרים הנמכרים באינטרנט הם לרוב סוגים אחרים של שושנות מים שאינם פסיכואקטיביים,…

  • הדודאים בראי היהדות – היבטים אטימולוגיים, אתנובוטניים והיסטוריים

    פרופ׳ אמוץ דפני משיק את ספרו החדש ״הדודאים בראי היהדות – היבטים אטימולוגיים, אתנובוטניים והיסטוריים״ שמסכם את מחקרו ארוך השנים בדבר השימוש הפולקלורי בדודא הרפואי. במשך השנים, למיטב ידיעתי כבר מ-1980, אז הוציאו את ספרו ״הדודאים נתנו ריח״, הוא עוסק בפולקלור של שלל צמחי הארץ, ומן הסתם גם בדודא – אבל היה לו עניין מיוחד…

×