man, glasses, suit, tie, formal

האם הפולחן ביוון העתיקה היה פסיכואקטיבי?

וולטר בורקרט (Walter Burkert) נחשב בתור האורים והתומים של פולחן הקורבנות ורשם כמה פריצות דרך תאורטיות בשנות השבעים והשמונים בנושא. ב-1984 הוא הוציא מחקר על ההשפעה ״האוריינטליסטית״ על יוון הארכאית, שנוגע בכל היבטי החיים, ובכללם מן הסתם גם בפולחן. הוא מגיע למסקנה שהמזרח, בעיקר סוחרים פניקים שביקשו לפתוח שווקים במערב בשל הלחץ האשורי, השפיעו על הפולחן היווני בכמה היבטים שקשורים לנושאים דנן, ועל כן אעסוק בהם: ברמה המאגית, טקסי טהרה וניבוי מתקדמים, וברמה הפולחנית בסממני המנחות והשימוש בקטורת.

ונשאלת השאלה, האם מדובר בטקסים פסיכואקטיביים. התשובה היא, כנראה שלא במפתיע, שהרי הוא כתב את הדברים האלה בתקופה של טאבו גדול סביב סמים, לא, גורף. למעשה, יש דחיה תקיפה, אפילו של הטענה שהאוראקל בדלפי, פיתיה, היתה תחת השפעת חומרים משני תודעה. לטענתו ההשערה ה״כימית״ הופרכה לחלופין מבחינה גאולוגית, וככלל, מדיום אינו זקוק לכימיה כדי להגיע למצב אקסטטי. חוויות אקסטטיות והאופן שבו הן התבטאו השתנו מאדם לאדם, אינן ניתנות לחיזוי מראש וניתנות לתמרון רק באופן חלקי, אם בכלל. והדבר אפשר לכל מי שהראה ״כשרון״ לעשות זאת, לתפקד כנביא, כמדיום, או במקרה הזה כסיבילה או כאוראקל. לפעמים אפילו לקחו דווקא נערות כפר פשוטות דווקא כי הן נמצאו כבעלות יכולת אינהרנטית ובלתי אמצעית לתקשר עם האלים.

מה שכן, תיאורים שבהם דמויות מקבלות מזון פלאי וקסום, או שיקויי אהבה, ניתן בבירור לראות שיש להם מקור מסופוטמי ולפעמים במפורש מיוחס להם מקור מזרחי.לדוגמה, ביצירתו של המשורר איביקוס (Ibycus) מהתקופה הארכאית, זאוס העניק לבני האדם סם נגד הזדקנות כפרס על כך שהלשינו על פרומתאוס. בני האדם העמיסו את הסם על גבו של חמור. כאשר החמור העייף הגיע למעיין ורצה לשתות, נחש ששמר על המים מנע ממנו לגשת אליהם, עד שהחמור הסכים למסור לו את המשא שעל גבו. כך הנחש זכה ביכולת להתחדש ולהצעיר את עצמו, בעוד שהאנושות נותרה בידיים ריקות.

לסיפור הזה יש מקור באפוס הבבלי על גילגמש. גילגמש ביקש למצוא את הדרך לחמוק מהאלמוות, אך מאמציו עלו בתוהו. בסוף הוא פוגש את אותנפישתים, גיבור המבול. אותנפישתים מספר לו על צמח שנמצא במעמקי הים,וגילגמש אכן משיג את הצמח. אלא שבעודו רחץ במימיו של מעיין צונן, נחש שנמשך לניחוח הצמח התגנב ואכל אותו. מיד לאחר מכן הנחש החל להשיל את עורו, מה שהתפרש כהתחדשות וכנעורים. וביוונית זה נשמע יותר טוב, כי geras, המילה לתיאור עור הנחש, משמעותה גם "זקנה".

בלי קשר, ואולי עם, באופן כללי נחשים נחשבים כמי שאוהבים לאכול צמחי מרפא, ובעיקר צמחי מרפא קסומים ורעילים, ובלא מעט סיפורים הם נחשבים כמי שחומדים ולבסוף גונבים, מנכסים לעצמם או סתם שומרים על צמחים כאלה. ארס הנחש נחשב כמי שנזון מהרעל הזה, או לחלופין הרעל הזה נחשב כמי שהפך קטלני כי נדבק בו ארס הנחש. ואם שמתם לב, אז גם בעברית, טקסי ניבוי נקראים ״טקסי נחש״, ניחוש נקשר לנחש, אולי משום ששניהם נקשרו לצמחי רעל קסומים ומעוררי הזיות.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×